הגדה הכבושה: שלוש שנים מאז השבעה באוקטובר
שלוש שנים אחרי השבעה באוקטובר 2023, הפכה הגדה המערבית למציאות יומית של חנק, עם לחץ גובר על הפלסטינים בין כיבוש שכופה עובדות בשטח לרשות שמסתפקת בהצהרות. המאמר עוסק בסבלם של החקלאים בעונת הזית השלישית תחת טרור המתנחלים, ומדגיש את הפער בין הגינוי הבינלאומי להיעדר מעשה, תוך שאלה על יעילות הצעדים הפלסטיניים הרשמיים.
שלוש שנים אחרי השבעה באוקטובר 2023, הגדה המערבית אינה חווה עוד משבר חולף אלא מציאות שהולכת ונחנקת מיום ליום, שבה חיי היומיום הפכו לקרב פתוח ללא חוקי התקשרות. המאמר דן בסבלם של החקלאים בעונת הזית השלישית, שהפכה מעונת פרנסה לעימות יומיומי עם טרור המתנחלים והגבלות על גישה לאדמות, שבו חקלאים מאבדים שנה שלמה של עבודה. הוא מבקר את ההתרגלות הרשמית והבינלאומית לטיפול בתקיפות, שבה כל פשע מייצר הצהרה וכל הסלמה מעוררת גינוי, ואז מסתיים המחזור התקשורתי והפלסטיני חוזר למציאותו. המאמר שואל על תפקידה של הרשות הפלסטינית, שמסתפקת בהצהרות ובהכרזות למרות כליה המוגבלים, ועל השתיקה הבינלאומית, אותה הוא מתאר כפער בין הידיעה על המתרחש לבין הימנעות מנקיטת צעדים מספקים כדי לעצור אותו. הוא מצביע על צעדים בינלאומיים מוגבלים כמו עמדות הולנד ובריטניה בנוגע להתנחלויות, ותוהה אם הם יהפכו ללחץ מתמשך או יישארו בגבולות המחלוקות הדיפלומטיות. המאמר מסיק שהגדה המערבית זקוקה לשבירת מעגל הפשע, הגינוי והשכחה, וזקוקה לפעולה פוליטית, משפטית ודיפלומטית מאורגנת שתתרגם עמדות מוצהרות לצעדים קונקרטיים.