תקופת המנדט / דניאלה לונדון דקל
דניאלה לונדון דקל מתארת כיצד תעמולת הבחירות בישראל חדרה לכל תחומי החיים, והפכה את המציאות עצמה לחומר גלם קמפיינרי. היא סוקרת סרטוני תעמולה של איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', בני גנץ, יאיר לפיד ועופר וינטר, ומבקרת את השימוש בצה"ל, במוצבים, בחללים ובזיכרון הקולקטיבי לצרכים פוליטיים. הכותבת מציינת את פסיקת השופט סולברג שקבע כי ראש הממשלה חצה את הגבול בין עבודה לקמפיין, וטוענת כי השקרים הבוטים של השלטון מעוררים ייאוש עמוק.
דניאלה לונדון דקל כותבת טור אישי נוקב על תעמולת הבחירות בישראל, שלדבריה חדלה להיות קמפיין מוגבל והפכה למציאות עצמה. היא פותחת בתיאור שיחת טלפון שקיבלה מאיתמר בן גביר, וממשיכה לסקור סרטוני תעמולה של בצלאל סמוטריץ' רוכב על סוס ביהודה ושומרון, של בני גנץ המופיע בארבעה שלטי חוצות על איילון, של יאיר לפיד עם פתק בחירות, ושל עופר וינטר הקורא לכיבוש מחדש של עזה. הכותבת מבקרת בחריפות את סרטון התעמולה של ש"ס, שבו מודה חייל קרבי לאחיו החרדי המשתמט על ששמר עליו בתפילות. היא מציינת את פסיקת השופט נעם סולברג, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שקבע בחמש מתוך שש עתירות כי ראש הממשלה בנימין נתניהו חצה את הגבול בין עבודה ממלכתית לקמפיין בחירות, תוך שימוש בצה"ל, במוצבים ובמערך ההפצה הממשלתי. לונדון דקל טוענת כי אין משפט, מילה או הברה שאינם קמפיין, וכי החיים, המוות והזיכרון הולאמו לצורכי בחירות. היא מסיימת בתיאור השקרים הבוטים של השלטון, שלדבריה גורמים לאדם שפוי לאבד תקווה במין האנושי.