הדמיון שהתחיל הכל: המשורר הפרסי-יהודי שמחזיר את בראשית לחיים - דעה

מאמר דעה בוחן כיצד המשורר הפרסי-יהודי מהמאה ה-14, מולאנא שאהין שיראזי, השתמש בשירה אפית כדי לדמיין מחדש את סיפור בראשית, תוך מיזוג מסורת יהודית עם שפה אסתטית פרסית. הכותב טובע שעבדו של שאהין מציע מודל לזהות ישראלית המאמצת השפעות תרבותיות חיצוניות מבלי לאבד את מהותה, מאתגר דיכוטומיות של מזרח מול מערב ומסורת מול מודרניות.

ד"ר בנימין יעקוביאן כותב שכאשר מתחיל מחזור קריאת התורה השנתי, סיפור הבריאה המוכר יכול להרגיש מותש מהפתעות. הוא מציג את מולאנא שאהין שיראזי, משורר פרסי-יהודי מהמאה ה-14, שהעז להזריק סיכון, צבע ודמיון בחזרה לנרטיב. יצירתו המונומנטלית של שאהין כללה מחזורים פואטיים המוקדשים למשה, עזרא, אסתר והבריאה, עם יצירת המופת האחרונה שלו, ג'נסיס-נאמה, האורגת יחד זיכרון, אמונה, מדרש ופנטזיה. הכותב טוען ששאהין ניצל את הצורה האפית הפרסית לא באופן מתנצל או כדי להתבולל, אלא מתוך שכנוע שהיהדות יכולה לעסוק בנוף התרבותי של איראן בקולה הייחודי. היצירה בוחנת את יחסו של שאהין לעזאזל, שנוצר מאש ואור, השופט את האדם שנוצר מעפר כנחות—כשלון ראייה ששאהין הופך על ידי הראה שהעפר הוא זה שמקיים ומטפח חיים. יעקוביאן משרטט הקבלות עכשוויות, בטענה שזו מציעה לקח לעידן הסוגד למיידי והנוצץ על פני מה שנבנה בסבלנות. הוא ממקם את שאהין כמפרק נרטיבים צרים של תרבות יהודית—מזרח מול מערב, מסורת מול מודרניות—ומביא את העולם הרוחני התוסס של יהדות איראן למרכז הבמה. המאמר מכיר בארגון "במה טובה" ובתומכים כולל משפחות גנג'י ומהפר על שימור מורשת פרסית-יהודית.