היוצאים מן הכלל: היהודים שהיטלר בחר להציל בעצמו במהלך השואה | מיוחד לסופ"ש

הכתבה מציגה את סיפוריהם של שלושה יהודים שהיטלר הורה באופן אישי לחוס על חייהם: ד"ר אדוארד בלוך, רופא שטיפל באימו; אמיל מוריס, ממקימי האס.אס שהוכרז כ"ארי של כבוד"; וארנסט מוריץ הס, מפקדו משדה הקרב שקיבל הגנה זמנית. הניתוח מדגיש כי מדובר בנרקיסיזם ולא בחמלה.

הכתבה, פרי עטו של דניאל שנפ, מתמקדת בשלושה מקרים חריגים בהם אדולף היטלר הורה באופן אישי להגן על יהודים מפני רדיפות הנאצים. המקרה הראשון הוא של ד"ר אדוארד בלוך, רופא יהודי מלינץ שטיפל באימו של היטלר, קלרה, בסרטן השד בשנת 1907. היטלר כינה אותו "אדליודה" (יהודי אציל) והורה לגסטפו להגן עליו. בלוך ומשפחתו הורשו להישאר בביתם ולאחר מכן להגר לארצות הברית ב-1940. המקרה השני הוא של אמיל מוריס, חבר מפלגה מספר 594, ממקימי האס.אס ונהגו האישי של היטלר. כשהתגלה שסבו היה יהודי, היטלר הכריז עליו כ"ארי של כבוד" вопреки דרישת הימלר לסלקו. מוריס שרד את המלחמה וחזר לעבוד כשען. המקרה השלישי הוא של ארנסט מוריץ הס, מפקדו של היטלר בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הס, שהוגדר כיהודי לפי חוקי נירנברג, קיבל מכתב הגנה מהימלר בהוראת היטלר ב-1940, אך ההגנה הוסרה ב-1941 והוא נשלח לעבודות כפייה. הכתבה מסכמת כי מקרים אלו אינם מעידים על חמלה אלא על נרקיסיזם טהור של הדיקטטור, שראה עצמו מעל לחוקיו.