האיחוד האירופי המציא מעמד חדש לקנדה - שישראל כבר בנתה שנים קודם | שרון פרדו

האיחוד האירופי הכריז על מעמד 'חברה נלווית' לקנדה, שאינו קיים באמנות הארגון. ישראל, כך טוענת הכתבה, פועלת כבר עשרות שנים במודל דומה של אינטגרציה עמוקה ללא חברות מלאה, החל מבקשת ההתאגדות ב-1958 ועד להסכמי סחר, מחקר ותעופה כיום. הכתבה משווה בין המקרים ומנתחת את גבולות המודל.

האיחוד האירופי, באמצעות נשיאת הנציבות אורסולה פון דר ליין, הציע לקנדה מעמד חדש של 'חברה נלווית' – הגדרה שאינה קיימת באמנות האיחוד ואין לה זכויות וחובות מוגדרות. הכתבה טוענת שישראל הקדימה את קנדה במודל זה: כבר באפריל 1958, חודשים ספורים לאחר אמנת רומא, ישראל הייתה המדינה השלישית שביקשה נציגות דיפלומטית בבריסל. הסכם האסוציאציה מ-1995 יצר מסגרת מוסדית, ומאז התרחב שיתוף הפעולה למחקר ('הורייזון אירופה'), תעופה (הסכם שמיים פתוחים), רגולציה וחינוך. ב-2025 האיחוד היה אחראי ל-31.7% מסחר הסחורות של ישראל, בהיקף 43.3 מיליארד אירו. הכתבה מציינת ששווייץ היא הדוגמה המפותחת ביותר לאינטגרציה מחוץ לאיחוד, אך ישראל מלמדת שגם מדינה מחוץ ליבשת יכולה להשתלב. עם זאת, האינטגרציה הישראלית היא בעיקר כלכלית-מדעית, ואינה מספקת מודל לממד הביטחוני שקנדה מבקשת. הכתבה מדגישה שהמשבר הנוכחי ביחסי ישראל-האיחוד ממחיש שגם קשרים עמוקים אינם מבטלים מחלוקות פוליטיות.