המודל של אבנעזר סקרוג': האם יום כיפור באמת יכול להביא תשובה ושינוי?

ניתוח רפלקטיבי המשווה את תהליך התשובה של יום כיפור לשינוי שעובר אבנעזר סקרוג' ב'מזמור חג המולד' של צ'רלס דיקנס. המאמר נעזר בתובנות פסיכולוגיות של פרופ' מריו מיקולינסר כדי לבחון האם שינוי התנהגותי אמיתי אפשרי, תוך בחינת תפקידיהם של אשמה, בושה, תפקוד ניהולי ותפילות יום כיפור בטיפוח שינוי מתמשך.

מאמר תכונה זה משתמש באבנעזר סקרוג' של צ'רלס דיקנס כמודל ספרותי כדי לבחון האם יום כיפור יכול באמת לייצר שינוי התנהגותי מתמשך. המחברת, ג'ודי סיגל-איצקוביץ', משרטטת הקבלה בין העימות העל-טבעי של סקרוג' עם עברו, הווה ועתידו לבין תפילות יום כיפור, המבקשות מהמתפללים להתעמת עם מי שהיו, מי שהפכו להיות ומי שעוד עשויים להיות. פרופ' מריו מיקולינסר, פסיכולוג מהאוניברסיטה העברית, מספק את המסגרת האנליטית. הוא מסביר שהרגלים פועלים באופן אוטומטי ותחת לחץ, ההרגל כמעט תמיד מנצח את הכוונה. תשובה אמיתית, הוא מציין, אינה רק להצטער אלא לבחור אחרת באופן פעיל – תהליך הדורש תפקוד ניהולי. המאמר בוחן את צום יום כיפור ככלי להתבוננות פנימית, את הווידוי הקולקטיבי (וידוי) כדרך לגשר על הכחשה ומציאות, ואת תפילת נעילה כעימות עם תמותה. מיקולינסר מזהיר מפני 'תסמונת התקווה הכוזבת' של הצבת מטרות לא ריאליות ומבחין בין אשמה, המניעה שיפור, לבושה, המעוררת התגוננות ושיתוק. היצירה מסיקה שבעוד ששינוי אפשרי, הוא דורש משמעת עצמית, תרגול ומאמץ הדרגתי ריאלי.