המקרה של דוידי בן ציון אינו אירוע בודד
המאמר מתאר את פרישתו של דוידי בן ציון, מועמד במקום ה-8 ברשימת עמך ישראל, על רקע לחץ קהילתי ואישי כבד, הכולל שלטי מחאה בכניסה ליישובו וקריאות משפחתיות. הכותב מציג זאת כדפוס מוכר של הפעלת לחץ על מועמדים בימין, תוך השוואה למקרים קודמים של סילמן, אורבק ושקד. המאמר מבקר את הצביעות הליכודית, שזעקה על פגיעה במשפחות בהפגנות נגד שרה נתניהו, אך כעת מכנה כניעה ללחץ דומה "מעשה אמיץ".
המאמר, מאת עקיבא לם, מנתח את פרישתו של דוידי בן ציון, מועמד במקום ה-8 ברשימת עמך ישראל, תוך הצגתה כחלק מדפוס רחב של לחץ קהילתי ואישי המופעל על מועמדים בימין. בן ציון נימק את פרישתו רשמית בסיכון לגוש הימין, אך בהודעת וואטסאפ למקורביו תיאר לחץ כבד: "כל הישוב שלי מלא. אשתי שבורה מזה". בכניסה ליישובו התנוסס שלט גדול: "דוידי, תפרוש! לא מסכנים את המדינה". הכותב משווה זאת למקרים קודמים: המועמדת ללי דרעי שסיפרה על מסע לחצים אגרסיבי, הלחץ שהופעל על משפחות סילמן ואורבך, והקמפיין נגד איילת שקד ב-2022 תחת הסיסמה "קול לאיילת זה קול לפח". המאמר מבקר בחריפות את הצביעות הליכודית: יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שזעם בספטמבר על שלטים נגדו בדרך לבית ספר ילדיו, בירך כעת על פרישת בן ציון כ"מעשה אמיץ". הכותב טוען שההשוואה של הליכוד בין וינטר לבנט היא "משרוקית כלבים" המאותתת לפעילים להפעיל לחץ מוחלט, תוך יצירת מלכוד שבו כל הצבעה לוינטר מוגדרת כבגידה מראש.