"המצלמות מייצרות מצג שווא מסוכן של פעוטות הבטוחים מפני פגיעה"

שש שנים אחרי שחוק המצלמות במעונות הוצג כ"תחילתה של מהפכה", מקרי ההתעללות נמשכים. מחקר חדש של ד״ר גלית בינט מראה שהמצלמות אינן מרתיעות, ומנהלי המעונות אינם מחויבים להציג את התיעוד להורים. ח״כ לשעבר קארין אלהרר מודה שהתקציב לפיקוח לא היה ראוי.

שש שנים לאחר שחוק המצלמות במעונות יום אושר בכנסת כ"תחילתה של מהפכה", מקרי ההתעללות בפעוטות נמשכים, והמצלמות אינן מרתיעות מטפלות מתעללות. כך עולה ממחקר של ד"ר גלית בינט, שסקרה מדינות שבהן התקנת מצלמות היא חובה (סין, הודו, מלזיה, דרום קוריאה) ומצאה שהן לא מיגרו את התופעה. ניתוח של תסקירי שירות מבחן בישראל מ-15 השנים האחרונות מצביע על גורמים כמו לחץ בעבודה (93%), ניסיון להשגת שליטה (43%) ותפיסה חינוכית נוקשה (62%). ח"כ לשעבר קארין אלהרר, שהייתה שותפה לחקיקת החוק, מודה כי התקציב לפיקוח לא היה ראוי וכי מפקחת אחת על 400-500 גנים אינה יכולה לבצע את העבודה. עו"ד אורי סקוזה מציע מינוי גורם מטעם הרשות המקומית שיצפה באופן קבוע ורנדומלי בכל המצלמות. הכתבה מצטטת את ד"ר בינט האומרת כי המצלמות יוצרות "מצג שווא מסוכן של פעוטות הבטוחים מפני פגיעה".

"המצלמות מייצרות מצג שווא מסוכן של פעוטות הבטוחים מפני פגיעה"