הבלוגים: מה אם ישראל שהאמנתי בה אינה עוד ישראל שהישראלים רוצים? | גרשון בסקין

גרשון בסקין, שעלה לישראל ב-1978, מהרהר האם ישראל שהאמין בה—מולדת יהודית, דמוקרטיה וחברה המחויבת לצדק חברתי ושלום—אינה עוד המדינה שרוב הישראלים רוצים. הוא תוהה מדוע בוחרים ממשיכים לתמוך במנהיגים כמו נתניהו, בן גביר וסמוטריץ׳, ומזהיר מפני בניית עתיד לאומי על חוסר מדינה פלסטיני קבוע.

גרשון בסקין, שעלה לישראל ב-1978 בגיל 22, מהרהר על התפכחותו מהכיוון הפוליטי של המדינה כמעט 50 שנה מאוחר יותר. הוא שואל האם ישראל שהאמין בה—מולדת יהודית, דמוקרטיה תוססת וחברה המחויבת לצדק חברתי ושלום—אינה עוד ישראל שרוב הישראלים רוצים. לקראת בחירות, הוא מציין שהדיון הציבורי מתמקד בשאלה אם בנימין נתניהו יישאר ראש ממשלה, אך טוען שהסוגיה העמוקה יותר היא מדוע ישראלים רבים כל כך ממשיכים לתמוך במנהיגים כמו נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ׳. בסקין מבחין בנורמליזציה של רעיונות שהיו פעם בשוליים הפוליטיים, כמו שלילת זכויות לאומיות פלסטיניות קבועה והתקפות על עצמאות מערכת המשפט. הוא מכיר בטראומה של 7 באוקטובר אך מתעקש שהטראומה אינה פוטרת מאחריות לבחירות שנעשו לאחר מכן. הוא מזהיר שאי אפשר למדוד הצלחה לאומית רק בתפוקה כלכלית או כוח צבאי, ושאנשים הגונים יכולים לתמוך במדיניות עם השלכות הרסניות. המסגור מסתמך על הרהור אישי ושאלה מוסרית ולא על מקורות פרוצדורליים.