מיתוס בליך: הנביא שכבר לא חוזה - מדוע נעצרה הנבואה ב-1992? | ד"ר איתן לסרי

ד"ר איתן לסרי מנתח את מיתוס "מדגם בליך" ומראה כי יכולת החיזוי של בית הספר נעצרה למעשה ב-1992. מאז, מתוך 5 מערכות בחירות שנבדקו מ-2006, רק פעם אחת חזה בליך נכונה את המפלגה המנצחת. המסקנה: בליך אינו מדגם מייצג של ישראל, וערכו האמיתי הוא חינוכי, לא חיזוי.

ד"ר איתן לסרי מנתח את המיתוס התקשורתי והציבורי של "מדגם בליך" כביכול ברומטר לאומי לחיזוי תוצאות הבחירות. הוא מראה כי האמונה ביכולת הנבואית של בית הספר נולדה משתי נקודות מפנה היסטוריות: המהפך של 1977, אז הצביעו תלמידי בליך לכיוון הליכוד, וניצחון רבין ב-1992, אז זיהו נכונה את ניצחון העבודה. ואולם, לטענתו, שתי הצלחות היסטוריות אינן מהוות שיטת חיזוי מדגמית. מאז 1992, הצבעת תלמידי בליך התקשתה לשקף את תוצאות הקלפי הארצית. מתוך 5 מערכות בחירות שנבדקו מאז 2006, רק פעם אחת (2006) חזה בליך באופן מובהק את המפלגה המנצחת. ב-3 מערכות (2013, 2015, 2022) חזה מפלגה מובילה שונה מזו שנבחרה בפועל, ובמערכת אחת (2019 א') התקבל פער עצום לטובת כחול לבן שלא התממש. ההסבר הסטטיסטי: בליך אינו מדגם מייצג של החברה הישראלית, אלא אוכלוסיית תלמידים צעירה מרוכזת באזור גיאוגרפי וסוציו-אקונומי מסוים (רמת גן). לסרי מסכם כי ערכו האמיתי של בליך הוא חינוכי - מתן הזדמנות ראשונה להתנסות בדמוקרטיה - ולא ככלי חיזוי לאומי.