רוברט קראפט צדק לגבי מקמור, ההסבר היה שגוי לחלוטין - דעה
המאמר טוען שתגובת הקהילה היהודית להאשמותיו של מקמור על הבמה בדבר רצח עם ואפרטהייד נגד ישראל הייתה מוטעית. הכותב גורס כי אין להתמקד בהגנה מפני ההאשמות אלא באתגר השקרים עצמם, אותם הוא מגדיר כעלילת דם מודרנית.
דוד זאליק טוען שהחלטתו של רוברט קראפט להסיר את הראפר מקמור מהבמה הייתה נכונה, אך ההסבר לה היה שגוי מבחינה אסטרטגית. הכותב גורס שהקהילה היהודית התמקדה ברטוריקה של מקמור ובכאב שהיא גרמה, במקום להתעמת עם השקרים שהפיץ - במיוחד האשמות רצח העם והאפרטהייד נגד ישראל. זה איפשר למקמור להיות ממוסגר כקדוש מעונה ש'דיבר אמת לשלטון', כשהיהודים מוצגים כמשתקי חופש ביטוי מושחתים מבחינה מוסרית. זאליק טוען שחופש הביטוי אינו מקנה לאף אחד זכות למיקרופון של אחר, במיוחד במה בידורית. הוא משווה לביטול הופעותיו של המוזיקאי היהודי מתתיהו בשל תמיכתו בישראל, ומציין את האירוניה בזעם על 'ביטולו' של מקמור. המאמר טוען שהאשמת רצח העם היא עלילת דם מודרנית, נפרדת מביקורת לגיטימית על ישראל או דאגה לזכויות אדם פלסטיניות. הכותב קורא לאתגר ישירות את שקר רצח העם במקום להתגונן מפניו, ומזהיר מפני המבחן המוסרי הדורש מהיהודים לקבל את ההאשמה כדי להוכיח את הגינותם.