ימינה, ימינה, עוד ימינה
עמיחי אתאלי מנתח את המצב הפוליטי בישראל שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, ומצביע על תופעה חריגה של ארבע מפלגות הרצות מימין לליכוד. הניתוח בוחן את השינוי בציבור הישראלי שפנה ימינה, את מעמדו הבלתי מעורער של נתניהו כראש המחנה, ואת הכאוס הפוליטי שנוצר עם כניסתם של שחקנים חדשים כמו עופר וינטר. המאמר צופה כי רק לאחר עידן נתניהו יתארגן הימין מחדש.
עמיחי אתאלי מנתח את המפה הפוליטית הישראלית שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר. הוא מציין כי הציבור פנה ימינה, אך התוצאה היא תופעה חריגה: ארבע מפלגות רצות מימין לליכוד — עוצמה יהודית, עמך ישראל, הציונות הדתית (שכוללת את זהות של פייגלין) ועופר וינטר. הניתוח מתאר את נתניהו כדבק המרכזי של גוש הימין, המהדק סביבו את המחנה השני — ימנים, מזרחים ומסורתיים. לעומתו, יריביו ממחנה השינוי מציעים אלטרנטיבות בניהול המדינה, טוהר מידות ושוויון בנטל, אך בשל שבטיות, עדתיות וקרבה למסורת היהודית, נתניהו נותר המנהיג הבלתי מעורער. אתאלי מציין כי וינטר הוא החידה החדשה — היחיד שמבקר את נתניהו ומאתגר את הקואליציה סביב גיוס חרדים. המאמר מסתיים בתחזית כי רק ביום שאחרי נתניהו יתארגן הימין מחדש.