אחריות היא לא רק דרישה מהחיילים שלנו, אלא גם מהמנהיגים שלהם
אורנה נאוטרה, אמו של הקצין החלל החטוף סרן עומר נאוטרה ז"ל, תובעת אחריות מהמנהיגים הפוליטיים בעקבות אסון 7 באוקטובר. היא מתארת את חיסול המחבלים שחטפו את בנה ואת הידיעה שקיבלה פנים לדימוי. נאוטרה מבקרת את הפיכת שאלת האחריות לעניין פוליטי ודורשת חקירה עצמאית ומלאה של אחריות ראש הממשלה, מבלי להאשים אדם אחד בלבד.
אורנה נאוטרה, אמו של הקצין החלל החטוף סרן עומר נאוטרה ז"ל, כותבת טור דעה נוקב בעקבות חיסול המחבלים שהיו מעורבים בחטיפת צוות טנק 3. היא מתארת כיצד הידיעה על החיסול הביאה לה דימוי קונקרטי של המחבל שעמד על הטנק של בנה והוציא אותו מתוכו – דימוי שרץ לה בראש בלופים. נאוטרה מציינת שמאז שחרורו של נמרוד כהן מהשבי ידועים פרטים נוספים על מה שעבר על עומר והצוות בבוקר שמחת תורה, אך נותרו שאלות רבות ללא מענה: איך נפרץ הגבול, איך קרסו מערכות, וכיצד מצאו עצמם צעירים בני עשרים לבדם מול המוני מחבלים. היא מדגישה שהאחריות אינה מונחת על כתפיו של אדם אחד – היו כשלים בצבא, במערכת הביטחון ובדרג המדיני – אך תוהה מה פירושה של אחריות במדינת ישראל של היום. נאוטרה מבקרת את השימוש החוזר במילים "שנהיה ראויים" ללא דרישה מעשית לאחריות, ואת הפיכת האחריות לעניין פוליטי שנשפט לפי המחנה. היא שואלת: אם מפקד אחראי ליחידתו ורמטכ"ל אחראי לצבא, מה פירושה של אחריותו של ראש ממשלה למדינה שהוא מנהיג? היא אינה דורשת אשמה בלעדית לנתניהו, אלא חקירה עצמאית ומלאה של אחריותו, שלוש שנים אחרי האסון. נאוטרה מסיימת בקריאה: אם אנחנו באמת רוצים להיות ראויים – משם צריך להתחיל.