אבהות פסיכולוגית: כשהאכזריות הופכת לדוקטרינת שלטון
המאמר מבקר את הפיכת האכזריות לדוקטרינת שלטון עולמית, מצביע על עזה ופלסטין כסמל לעוול, ומתאר את נסיגת המוסדות הבינלאומיים ואובדן המצפן המוסרי, וקורא לחברות להתארגן ולהשיב את היוזמה.
המאמר מציג חזון ביקורתי על הפיכת האכזריות לדוקטרינה בשלטון העולמי. הכותב מתאר תחושה עמוקה של אובדן המצפן המוסרי וכניסת האנושות לשלב של חרדה קיומית, עם ירידה ביכולתם של המוסדות הבינלאומיים להגן על האדם. הוא מצביע על עזה ופלסטין כסמל לעוול, שם ישראל ממשיכה באכזריותה למרות הסכם הפסקת האש, והסכסוכים הצבאיים והמתיחות הבינלאומית מסלימים. הכותב רואה את חיי האדם, במיוחד הפלסטיני, כשוליים בחישובי הכוחות. הביקורת משתרעת על עשרות מדינות שחיות מלחמות תוקפניות וסכסוכים פנימיים, ואפילו מדינות אירופיות שנראו בטוחות מתחילות להתעורר לעוול. המאמר מסיים בקריאה לארגן חברות, להשיב את היוזמה ולבנות בריתות שחוצות גבולות וזהויות צרות.