פרופ' אלון קורנגרין: המערות שלנו
פרופ' אלון קורנגרין מיישם את משל המערה של אפלטון על החברה הישראלית ב-2026. הוא טוען שכל פלג — חרדי, חרד"לי, דתי לאומי, חילוני — חי במערה משלו ומשוכנע שהוא רואה את האור בעוד האחרים כבולים לצללים. קורנגרין מתאר את המאפיינים של כל מערה, ומציין שאחרי השבעה באוקטובר המערות התחפרו ולא נפרצו. הוא מסיים במבחן אישי לקורא: אם חשבתם 'זה בדיוק הם' — אולי אתם עדיין יושבים ופניכם אל הקיר.
פרופ' אלון קורנגרין, ביופיזיקאי וחוקר מוח מאוניברסיטת בר-אילן, מנתח בטור דעה את החברה הישראלית ב-2026 דרך משל המערה של אפלטון. הוא טוען שכל פלג בחברה היהודית — חרדים, חרד"לים, דתיים לאומיים, חילונים — חי במערה משלו, משוכנע שהוא האיש שיצא וראה את האור, בעוד האחרים הם האסירים הכבולים לצללים. קורנגרין מתאר את המערה החרדית כבנויה במודע עם קירות עבים של קדושה, משמעת וקהילה, ואת העולם החיצון כסכנה של פיתויים. המערה החרד"לית, לדבריו, כוללת חלונות עם מסנן של היסטוריה כתהליך גאולה. המערה החילונית מסוכנת במיוחד כי היא מכחישה את קיומה, בעוד קירות שקופים של אלגוריתם, עורך וחוג חברתי מקיפים אותה. הוא מציין שאחרי השבעה באוקטובר המערות לא נפרצו אלא התחפרו, וכל מערה עיבדה את האסון לגרסה שמחזקת את צלליה. קורנגרין מסיים בכך שאין לו פתרון של חמש נקודות לקיטוב, ומציע מבחן אחד: אם הקורא חשב 'זה בדיוק הם' — ייתכן שהוא עדיין יושב ופניו אל הקיר.