פרשת וירא: מה שהצבעה לא יכולה להכריע
מאמרו של הרב משה טרגין לפרשת וירא משקף את האיזון בין חירות הפרט לשייכות קהילתית, שנכתב ערב הבחירות בישראל. המאמר עוקב אחר שש מאות שנים של חירות אנושית גוברת מהרנסנס ועד המהפכה הדיגיטלית, וטוען שהאינדיבידואליזם החליש קשרים מסורתיים. הוא משווה זאת לסיפור ההיסטורי המשותף של החברה הישראלית ולברית עם אלוהים.
מאמרו של הרב משה טרגין לפרשת וירא משקף את המתח בין חירות הפרט לשייכות קהילתית, שנכתב ערב הבחירות בישראל ב-27 באוקטובר 2026. המאמר עוקב אחר שש מאות שנים של חירות אנושית גוברת מהרנסנס ועד המהפכה הדיגיטלית, וטוען שבעוד שהחירות הרחיבה את כבוד האדם, היא גם החלישה את הבריתות המשותפות, המשפחות, הקהילות והערכים המוסריים שפעם עיגנו את הזהות. טרגין משווה זאת לחברה הישראלית, שלדבריו עדיין מעוגנת בהיסטוריה משותפת, בקהילות חזקות ובברית עם אלוהים. הוא מציין שהעוינות ממערב אירופה הליברלית כלפי ישראל נובעת מאי-נוחות עם עם שמקדם סיפור לאומי וגורל היסטורי משותף. המאמר מסיים בחגיגת הדמוקרטיה כצורת השלטון הטובה ביותר, אך מדגיש שהצבעה אינה יכולה להכריע את השאלות העמוקות יותר של זהות ושייכות.