פתחו את השער

טור ביקורת על נאום שר הביטחון ישראל כ"ץ בטקס הממלכתי לחללי מלחמת יום הכיפורים, שבו חזר על איומים קלישאתיים על פתיחת שערי הגיהינום בעזה ועל הפיכת עזה לרפיח ובית חאנון. הכותבת תוהה על האפקטיביות של איומים חוזרים ונשנים שלא הניבו תוצאות, ומצביעה על היעדר אסטרטגיה ביטחונית אמיתית.

טור ביקורת מאת אריאלה רינגל הופמן על נאומו של שר הביטחון ישראל כ"ץ בטקס הממלכתי לחללי מלחמת יום הכיפורים. במקום להתכתב עם אירועי 7 באוקטובר, הקונספציה והיהירות, בחר השר לחזור על איומים קלישאתיים: "פתיחת שערי הגיהינום", אזכור רפיח ובית חאנון ועיי חורבות. הכותבת מציינת כי מדובר באותן אזהרות חוזרות מזה שלוש שנים, וכי אף מפקד בחמאס לא מתרגש מהן. היא משווה את כ"ץ לשרי ביטחון קודמים (גלנט, גנץ, יעלון, ליברמן) שגם הם השתמשו באיומים דומים, אך טוענת שכ"ץ הגדיל לעשות. הכותבת תוהה מה בדיוק ציפה השר להשיג באיומים אלו, ומצביעה על כך שסלוגנים של קמפיין בחירות אינם מחליפים אסטרטגיה ביטחונית מוכחת. היא מסיימת באמירה שכשייגמרו האיומים, יתברר שלאיש אין "במקום", ומי שיאלץ לאבחן את המחלה ולהציע תרופה יהיה הצבא.

פתחו את השער