לא פותרים את מצוקת גיל 30 על חשבון גיל 80
יאיר אבידן, דירקטור ופעיל חברתי לשעבר המפקח על הבנקים, מבקר את הצעת המועצה הלאומית לכלכלה לבטל עד גיל 40 את חובת הפרשת העובד לפנסיה. הוא טוען כי ויתור על 15 שנות הפרשה פוגע בכרית הביטחון לעתיד, במיוחד לאור אי-הוודאות הכלכלית והאתגרים האקטואריים של הביטוח הלאומי.
יאיר אבידן, דירקטור ופעיל חברתי ולשעבר המפקח על הבנקים, מנתח במאמר דעה את הצעת המועצה הלאומית לכלכלה בראשות פרופ' אבי שמחון לבטל עד גיל 40 את חובת הפרשת העובד לפנסיה (6% מהשכר). הנייר מציע להמשיך את הפרשות המעסיק והפיצויים, ולדבריו יוסיף כ-500 שקל בחודש להכנסה הפנויה של צעירים. אבידן טוען כי הפנסיה נועדה להגן מפני אי-ודאות לאורך עשרות שנים, וכי דווקא הכסף שנחסך בגיל צעיר נהנה הכי הרבה מאפקט הריבית דריבית. הוא מציין כי המודל של הנייר מניח תשואה שנתית של 4% ועלייה ריאלית בשכר של 1.5%, אך בפועל תוחלת החיים עלולה לעלות, התשואות עלולות להיות נמוכות, ושוק העבודה אינו מבטיח רציפות. לדבריו, יחס התחלופה נטו יורד מ-109% ל-97%, והקצבה החודשית נטו הממוצעת יורדת מ-16.6 לכ-14.8 אלף שקל. הוא מזהיר כי ההצעה מחלישה בו-זמנית את שתי רשתות הביטחון שעליהן יישען האדם בזקנתו – הציבורית (הביטוח הלאומי, שקרן הפנסיה שלו צפויה להתרוקן ב-2036) והפרטית (החיסכון הפנסיוני).