לא רק החרדים: למה הישראלים עושים יותר ילדים כשבמערב עושים פחות?

ניתוח של הכלכלן ינאי שפיצר בוחן את שיעור הפריון הגבוה בישראל בהשוואה למערב, ומצביע על תרבות משפחתית יוצאת דופן כגורם מרכזי, לצד מעורבות המשפחה המורחבת ומדיניות טיפולי פוריות נרחבת. הניתוח מזהיר כי דחיית לידות בקרב נשים חילוניות עלולה לשנות את התמונה בעתיד.

הכלכלן ינאי שפיצר מנתח את שיעור הפריון הגבוה בישראל, שעמד ב-2024 על 2.87 ילדים לאישה, הרבה מעל רמת התחלופה הדמוגרפית (2.1) ובניגוד חריף למגמת הירידה במערב. שפיצר מציין כי ישראל היא "החריג הברור היחיד" בעולם המפותח, וכי אילו הייתה מתפתחת לפי המגמה הכללית, שיעור הפריון שלה היה אמור לרדת בכ-2.5 ילדים לאישה — בפועל הוא ירד בקצת יותר מילד אחד. הניתוח שולל את ההסבר הפשוט המייחס את החריגות למגזר החרדי בלבד: גם אילו כל היהודים היו חילונים, ישראל עדיין הייתה מובילה את ה-OECD. שפיצר מסתמך על מחקרו של הדמוגרף אלכס ויינרב ממרכז טאוב, שמראה ירידה בפריון של נשים יהודיות לא-דתיות בגילי 30-34 מ-1.42 ילדים ב-2004 ל-0.87 ב-2024, אך מדגיש כי הירידה נובעת בעיקר מדחיית לידות ולא מצמצום מספרן הכולל. הגורמים לחריגות הישראלית כוללים תרבות משפחתית חזקה, מעורבות המשפחה המורחבת (סבים וסבתות בטיפול ובמימון, מרחקים גיאוגרפיים קצרים, ארוחות שבת רב-דוריות), ומדיניות טיפולי פוריות נרחבת — כ-5,265 מחזורי טיפולי פוריות למיליון תושבים בשנה, פי ארבעה מהממוצע האירופי. עם זאת, שפיצר מסתייג מהטענה שהטיפולים הם הגורם העיקרי, שכן רק מעט יותר מ-5% מהלידות נובעות מהם. הוא מוסיף רובד היסטורי ואידיאולוגי: השואה, הקמת המדינה ותחושת הפגיעות הלאומית הפכו את המשפחה והמשכיות הדורות לערכים בעלי משמעות חורגת. המאמר מזהיר כי החריג הישראלי אינו מובטח לנצח: לפי תחזית ויינרב, שיעור הפריון של יהודיות חילוניות עלול לרדת לכ-1.5 ילדים לאישה בשנות ה-30, והחריגות הדמוגרפית עשויה לנבוע בעתיד יותר ממשקלם הגדל של החרדים והדתיים.

לא רק החרדים: למה הישראלים עושים יותר ילדים כשבמערב עושים פחות?