המציאות החדשה של ישראל: אנרכיה. האם נמשיך לסבול אותה?
בטור דעה, אייניב שיף מתארת את ישראל כמדינה השוקעת לאנרכיה בשל חוסר יכולתה של הרשויות לבצע תפקידים בסיסיים: הצבא לא יכול לעצור משתמט, המשטרה לא יכולה למנוע פיצוצים במרכז הבירה, ומשרד התחבורה לא יכול להבטיח את בטיחות המרחב האווירי. המחברת מקשרת זאת למפלגת השלטון הליכוד, שלדבריה מסיחה את הדעת בבדיחות גזעניות במקום להשיב את הסדר, ושואלת האם הבוחרים מבינים את היקף קריסת המוסדות הממלכתיים שלושה שבועות לפני הבחירות.
בטור דעה, אייניב שיף מציירת תמונה של ישראל כמדינה שבה הרשויות ויתרו למעשה על הניהול. המחברת מביאה מספר דוגמאות: בית משפט הורה לצבא להחזיר משפחה פלסטינית לביתה, אך הצבא גורש; ניסיון לעצור אחד מעשרות אלפי משתמטים נכשל; המשטרה לא הצליחה למנוע פיצוצים פליליים במרכז ירושלים. במיוחד מצוין אירוע עם טיסת פלייהדובאי, שבו פיגוע נמנע לא על ידי שירותי הביטחון אלא על ידי נוסעים—שרברב ורופא שיניים. המחברת מקשרת קריסה זו למפלגת השלטון הליכוד, שלדבריה, במקום להשיב את הסדר, לועגת למבטאים של פוליטיקאי האופוזיציה (גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן). הטור נכתב שלושה שבועות לפני הבחירות 2026, והמחברת שואלת האם הבוחרים מבינים שהמדינה הפכה ל'פרודיה על רפובליקת בננות.' הטון הוא רגשי, עם אלמנטים של סרקזם ושאלות רטוריות.