ישראל מאבדת ייצור - ההשלכות יורגשו על ידי האזרחים הרגילים
כ-40% מעסקאות הסחורות של חברות ישראליות הן על מוצרים שנמכרים בחו"ל אך אינם עוברים פיזית דרך ישראל. מאחורי זה מסתתר סיכון של העברת מקומות עבודה בייצור למדינות אחרות. ברבעון השני של 2026 הגיע היקף עסקאות כאלה ל-11.2 מיליארד דולר. עד 2023 עמד חלקם של עסקאות כאלה על כ-9% מיצוא הסחורות. גידול היצוא פחות ופחות משמעותו הופעת יכולות ייצור חדשות בתוך המדינה.
כלכלת ישראל מתמודדת עם שינוי ניכר: כ-40% מעסקאות הסחורות של חברות ישראליות הן על מוצרים שנמכרים בחו"ל אך אינם עוברים פיזית דרך ישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ברבעון השני של 2026 הגיע היקף עסקאות כאלה ל-11.2 מיליארד דולר. עד 2023 עמד חלקם של עסקאות כאלה על כ-9% מיצוא הסחורות. בשנת 2025 הגיע היקפן ל-16.1 מיליארד דולר במהלך השנה כולה, וברבעון הראשון של 2026 - 8.8 מיליארד דולר. הסיכון העיקרי לישראלים הוא מקומות עבודה: חברות שומרות בארץ על ההנהלה והמפתחים, אך ממקמות מפעלים בחו"ל. תהליך זה רגיש במיוחד לתעשייה המסורתית. מאז 2023 גדל היקף היצוא ב-10.5 מיליארד דולר, אך רק 1.7 מיליארד הגיעו מסחורות שיוצרו בישראל. הסיבות שצוינו הן עלות עבודה גבוהה, נטל מס, רגולציה, שקל חזק וסיכונים פוליטיים לאחר המלחמה באוקטובר 2023. למגמה יש השפעה כפולה: חברות מביאות רווחים ומיסים, אך אפשרויות התעסוקה בייצור בתוך ישראל הולכות ופוחתות.