איראן על סף אסון: המאגרים מתרוקנים והאדמה מתחילה לשקוע
איראן מתמודדת עם משבר מים חמור: כ-80% מקיבולת חמשת הסכרים המרכזיים המספקים מים לטהרן נותרו ריקים למרות הגשמים האחרונים. שש שנות בצורת, שאיבת יתר וניהול לקוי הביאו למחסור חמור. תופעת שקיעת הקרקע מתרחבת, וכ-39 מיליון בני אדם נמצאים בסיכון. הנשיא פזשכיאן הזהיר מפני אפשרות לפנות תושבים מטהרן.
איראן מתמודדת עם משבר מים חמור המאיים על אספקת מי השתייה למיליוני תושבים, ובראש ובראשונה בבירה טהרן. מושל מחוז טהרן, מוחמד סאדק מותמדיאן, הזהיר כי למרות הגשמים שירדו לאחרונה, כ-80% מקיבולת חמשת הסכרים המרכזיים המספקים מים לעיר עדיין ריקים. האזהרה מגיעה לאחר שש שנות בצורת רצופות, על רקע ירידה במפלסי המאגרים, התרחבות השימוש במי תהום וחשש כי בחודשים הקרובים ייאלצו הרשויות להטיל מגבלות נוספות על צריכת המים. על פי נתונים שפרסמה חברת המים והביוב של מחוז טהרן בתחילת נובמבר, חמשת הסכרים המרכזיים הכילו יחד פחות מ-20% מקיבולתם. סכר לאר עמד על כ-3% מקיבולתו, סכר אמיר כביר על כ-18%, וסכר ממלו על כ-11%. דובר חברת המים, בהנאם בחשי, הסביר כי טהרן זקוקה לכמות של 800 עד 850 מיליון מטרים מעוקבים של מים במאגרים, בעוד שבתחילת החודש הכמות הייתה נמוכה בהרבה. משבר המים אינו תוצאה של מחסור בגשמים בלבד. על פי נתונים שפורסמו ביוני 2026, כ-91% מצריכת המים במדינה מופנים לחקלאות, לעומת כ-7% לשימוש ביתי וכ-2% לתעשייה. בשנת 2025, היקף השימוש במים באיראן עלה בכ-13 מיליארד מטרים מעוקבים על כמות המשאבים המתחדשים הזמינים. אחת ההשלכות המדאיגות היא שקיעת הקרקע. בחודש אוקטובר דווח כי באזורים במחוז כרמאן הקרקע שוקעת בקצב של 30-40 סנטימטרים בשנה. על פי דוח של מרכז המחקר של הפרלמנט האיראני, כ-39 מיליון בני אדם מתגוררים באזורים שכבר נפגעו משקיעת קרקע או נמצאים בסיכון. בנובמבר 2025 הזהיר הנשיא מסעוד פזשכיאן כי אם לא ירדו גשמים בכמות מספקת, הממשלה תיאלץ להגביל את אספקת המים, ואף העלה את האפשרות לפנות תושבים מטהרן. המשבר גם החזיר לדיון את האפשרות להעביר את בירת איראן למקום אחר. אגם אורמיה שבצפון-מערב המדינה הצטמצם משטח של כמעט 6,000 קמ"ר בשנות התשעים לכ-581 קמ"ר בלבד בשנת 2026. כ-27 אלף כפרים, שבהם מתגוררים יותר מעשרה מיליון בני אדם, מתמודדים עם מחסור במים. בניתוח של מכון המחקר האמריקני אטלנטיק קאונסיל נטען כי חלק מהפתרונות הטכנולוגיים המתאימים למצוקת המים באיראן כבר קיימים בישראל, אך היחסים העוינים מונעים שיתוף פעולה ישיר.