ראיון עם לוזיה בזאר: מערכת "המכלאות" וההנדסה הקולוניאלית של בידוד וחיבור בגדה המערבית

בראיון ל"ערב 48", החוקרת לוזיה בזאר דנה במחקרה על "מערכת המכלאות" בגדה המערבית, שם היא טוענת שישראל, כמדינת קולוניאליזם התיישבותי, שואפת להחליף פלסטינים במתנחלים. היא מציינת שמספר המתנחלים עלה על 778,000, וכי ישראל הקימה מערכת ביטחון ותשתית שהפכה את הגדה המערבית לשני חברות נפרדות: מתנחלים מחוברים ופלסטינים מבודדים, כשמדיניות זו החריפה לאחר ה-7 באוקטובר.

בראיון ל"ערב 48", החוקרת לוזיה בזאר דנה במחקרה שכותרתו "מערכת המכלאות: ההנדסה הקולוניאלית של בידוד וחיבור בגדה המערבית", שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת "אל-ג'נוב". בזאר אומרת שישראל, כמדינת קולוניאליזם התיישבותי, שואפת בראש ובראשונה להחליף את חברת המתנחלים באוכלוסייה הפלסטינית הילידית, בדומה למה שקרה בשטחים שנכבשו ב-1948. המחקר מציין שלאחר כיבוש הגדה המערבית ב-1967, ישראל הפעילה תוכניות התיישבות כדי לעצב מחדש את המרחב הגיאוגרפי הפלסטיני ולפרק את המבנה הכלכלי, החברתי והדמוגרפי שלו באמצעות כלים משפטיים וצבאיים מורכבים. "תוכנית יגאל אלון" הייתה נקודת מוצא לשליטה בגדה המערבית, בהתבסס על חזון אסטרטגי להתיישבותה בתואנה של הגנה על "ביטחון ישראל", תוך התחשבות באיומים דמוגרפיים. ישראל ממשיכה במדיניות זו באמצעות הגברת ההתנחלות, כאשר מספר המתנחלים עולה על 778,000 החיים על אדמות פלסטיניות בגדה המערבית. בשל כישלון הקולוניאליזם ההתיישבותי הציוני להסיר או לגרש את כל הפלסטינים מאדמתם, אומרת בזאר, ישראל נקטה בהכנעת אלה שנשארו תחת מערכת השליטה שלה. ישראל הקימה מערכת ביטחון ותשתית התיישבותית משולבת, שהפכה את הגדה המערבית לשני חברות נפרדות: חברת מתנחלים מחוברת בתוך גושי התנחלויות המקושרים ברשת רחבה של כבישים עוקפים פתוחים, וחברה פלסטינית מקוטעת ומבודדת בכיסים מבודדים. מדיניות זו החריפה לאחר ה-7 באוקטובר.