"חנקתי מחבל בידיים, עשיתי דברים כל כך הזויים, ואז אני יושב באוטו ומפחד למות"

דניאל שרעבי, שורד נובה ומשיא משואה, שב ומתמודד עם טראומת 7 באוקטובר. כמעט שנתיים לאחר הטבח, חומות ההגנה שבנה החלו להיסדק, והזיכרונות הקשים צפים מחדש. בראיון מיוחד הוא מתאר את ההתמודדות היומיומית עם סיוטים, חרדות והתקפי פחד, לצד פעילותו הענפה לסיוע לנפגעי טראומה דרך העמותה שהקים עם אחיו נריה.

דניאל שרעבי, שורד מסיבת הנובה ומשיא משואה, מעניק ריאיון נרחב במסגרת פרויקט "איפה הם היום" של ynet ו"ידיעות אחרונות". כמעט שנתיים לאחר 7 באוקטובר, הוא מתאר כיצד חומות ההגנה שבנה סביב הטראומה החלו להיסדק לאחר שחברו יוסף חיים אוחנה, שנחטף לעזה, שוחרר. שרעבי מספר על ההתמודדות היומיומית עם סיוטים, התקפי חרדה ופלאשבקים: "אני עוצם עיניים ורואה דם, אש ויריות. אני לא ישן. זה לא חלום, זה במצב שאני ער". הוא משחזר רגעים קשים מהטבח, בהם טיפול בפצועים תחת אש, חניקת מחבל בידיים, וההחלטה הקשה שלא לרוץ להציל את חברו יוסף מחשש שגם הוא ואחיו ייהרגו. לצד ההתמודדות האישית, שרעבי הקים יחד עם אחיו נריה עמותה לסיוע לנפגעי טראומה, שסייעה במאות טיפולים. הוא מתריע מפני אלפי ניצולים "שקופים" שעדיין לא קיבלו עזרה, וקורא לשינוי במערך בריאות הנפש בישראל.