"אני לא גיבורה, אבא שלי היה גיבור": יתומי צה"ל בשיחה על החיים שהשתנו ברגע

מאז 7 באוקטובר נוספו 1,011 יתומות ויתומים למשפחות חללי צה"ל וכוחות הביטחון. פגישה עם שבעה יתומי צה"ל במחנה "עוצמה" של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שם הם מרגישים סוף־סוף ילדים רגילים. הילדים משתפים על ההתמודדות היומיומית, על הרצון להקל על האמהות, ועל התסכול מהתגובות הסביבתיות — "שונאת שמרחמים עלי", "לא להציע תמיכה אם אתם לא באמת מתכוונים".

מאז 7 באוקטובר נוספו 1,011 יתומות ויתומים למשפחות חללי צה"ל וכוחות הביטחון. כמה מאות מהם נפגשים ארבע פעמים בשנה במחנות "עוצמה" של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל — שם אף אחד לא צריך להסביר למה אבא כבר לא מגיע לאסוף. הכתבה מביאה שיחה עם שבעה מהם: אביתר, נגה, יהלי, גאיה, אלונה, יעלה ואמיליה. הם משתפים בזיכרונות אישיים — אבא שבונה סוכה באלכסון, אבא שמחכה ליד המיטה עד שהילדים נרדמים, אבא שהיה הטבח של המשפחה. הם מדברים על הרצון להקל על האמהות, על התחושה שהתבגרו מהר מדי, ועל הקושי בשיבה לבית הספר — שם חברים לא תמיד יודעים איך להגיב. "שונאת שמרחמים עלי", אומרת יעלה רוסו, "אם אתם רואים אותי בוכה — פשוט תחבקו אותי ואל תגידו לי כלום. בטח לא 'את גיבורה', כי אני לא גיבורה! זה אבא שלי שהיה גיבור!".

"אני לא גיבורה, אבא שלי היה גיבור": יתומי צה"ל בשיחה על החיים שהשתנו ברגע