כיצד ייווא עברה מחקר עולם יידיש חי לשימור תרבות נעלמת

ספר חדש מאת קלמן וייזר, 'מלגת יידיש מגיעה לאמריקה: מכון ייווא בן 100', בוחן כיצד ייווא הסתגל לאחר השואה ממחקר של עולם דובר יידיש חי במזרח אירופה לשימור תרבות נעלמת באמריקה. הספר מתמקד בשנות המעבר 1940–1970, ונשען על ארכיונים והיסטוריות בעל פה. הדמות המרכזית היא מקס ויינרייך, ממייסדי ייווא, שנקלע לקופנהגן ב-1939 והגיע לבסוף לניו יורק, שם בנה את הסניף האמריקאי כמרכז החדש של ייווא. המכון התמודד עם אתגר: טיפוח יחסים עם יהודים אמריקאים שלא חלקו את הערכתו של ייווא ליידיש. אנשי הצוות לא הסכימו על המשימה העיקרית — חלקם רצו לשמר את העולם שנעלם, אחרים התעקשו לפנות לדורות דוברי האנגלית. ייווא גם יצאה למסע יוצא דופן להשבת אוספיה שנבזזו על ידי הנאצים מווילנה, כולל ספרים נדירים, כתבי יד ופרסומים מזדמנים.