איך לחשוף את היסטוריית השואה של משפחתך כשהסיפורים מעולם לא סופרו

מדריך לצאצאי ניצולי שואה על מחקר היסטוריה משפחתית כשהניצולים כבר אינם בחיים. מומחים מיד ושם ומארכיון ארולסן מספקים עצות כיצד להתחיל מחקר, לבקש רשומות ולהתמודד עם וריאציות באיות שמות. הכתבה מציגה את עמית בידה, שחקר את דודו-רבו אברהם קליינר, שנחשב שהיה בבוכנוולד.

עמית בידה, יליד דרום ישראל וכיום מתגורר בגרמניה, יצא ללמוד על דודו-רבו אברהם קליינר, שנחשב שהיה כלוא במחנה הריכוז בוכנוולד במהלך השואה אך מעולם לא דיבר על חוויותיו. בידה גילה ששאלת קרובי משפחה לא הספיקה, שכן לא אביו ולא סבתו ידעו הרבה. מחקר ביד ושם ובארכיון ארולסן חשף מסמכים שלא היו ידועים קודם לכן, אף שהתהליך דרש עבודה עם מידע ביוגרפי לא שלם ואיותים שונים של שם המשפחה של אברהם. המאמר, שפורסם ב-11 בנובמבר 2026, משמש כמדריך לצאצאי ניצולי שואה ברחבי העולם שמבצעים מחקר דומה. מומחים מסבירים מדוע ניצולים נותרו לעתים קרובות שותקים—גיורא צווילינג מארכיון ארולסן מציין שבישראל, ניצולים רבים לא דנו בחוויותיהם בשנות ה-40 וה-50, בעוד שבברית המועצות לשעבר, קורבנות התמודדו עם סטיגמטיזציה. הפסיכולוג דן בר-און תיאר 'קיר כפול' שבו הורים נמנעו מזיכרונות כואבים וילדים היססו לשאול. סרפימה ולקוביץ' מיד ושם אומרת שהדור השני פעיל כעת במיוחד במחקר, לעתים קרובות לאחר פרישה. המאמר מספק צעדים מעשיים: התחל באיסוף מידע משפחתי, תעד זכרונות של קרובי משפחה מבוגרים, וחפש רשומות לידה ונישואין. לבקשות ארכיוניות, גיליון אלקטרוני עם פרטים ידועים, כולל איותים אפשריים של שמות, עוזר לארכיונאים. משאבים מרכזיים כוללים את מאגר הנתונים המרכזי של שמות קורבנות השואה של יד ושם וארכיון ארולסן, המכיל למעלה מ-110 מיליון תמונות דיגיטליות. בחירת הארכיון תלויה בגורלו הידוע של האדם, כגון גירוש מצרפת או כליאה במחנה ספציפי.