הדי בן-עמר: הרוסים
הדי בן-עמר, סופר וחבר יד חנה, מתאר כיצד שני גברים דוברי רוסית עצרו לידו וביקשו למצוא את המומחה המקומי להידרופוניקה, כדי לגייסו לחממות ירקות ברוסיה. הוא ניהל בעבר את החממה ההידרופונית של יד חנה, אך סירב בתחילה בטענה שעשרים שנה לא נגע בצמח. כעבור ארבעים ושמונה שעות הסכים לדון, קיבל תשובה נלהבת – ומאז נעלמו.
הדי בן-עמר, סופר וחבר יד חנה, מתאר כיצד נעצרה לידו מכונית שחורה מהודרת ובה שני גברים כבני שלושים, בלונדינים עם שאריות מבטא רוסי וסלנג של מי ששירת בצה"ל. אחד מהם שאל אם הוא יודע היכן גר "האיש", ולאחר שהתברר כי הוא עצמו האיש, סיפרו השניים כי הם מתכננים לפתוח ברוסיה חממות לגידול ירקות בהידרופוניקה, וכי בשתי משתלות ותיקות בארץ הפנו אותם לחפש את המומחה מיד חנה. בן-עמר השיב כי האיש שאמר להם זאת צדק, אך הבהיר כי עשרים שנה לא נגע בצמח הידרופוני ואין מצב שהוא נוטל על עצמו מחויבות כזו. הוא מספר כי אכן ניהל את החממה ההידרופונית של יד חנה, שהפיכתה לחממה "על מלא" הייתה יוזמתו, והגדיל את שטח הגידול מדונם אחד לארבעה, עם מחזורים שהגיעו למאה אלף צמחים בשנה. הפקולטה לחקלאות ברחובות נהגה להביא סטודנטים להרצאותיו, וממכון וולקני הגיעו ללמוד על חידושים. השניים ישבו איתו שעה וחצי, תיארו את השוק המתפתח של ירקות ברוסיה, את המוניטין של ירקות הידרופוניים באירופה ואת התנאים הכלכליים שהם מציעים, כולל אחוזים מההכנסה ונסיעות הלוך ושוב לארץ. בן-עמר בילה שעתיים בחריש באינטרנט ומצא כי התחום לא השתנה מהותית מאז שעזב אותו. בני משפחתו, ובהם חניה זוגתו, תמכו ברעיון. כעבור ארבעים ושמונה שעות שלח הודעת ווטסאפ: "יש על מה לדבר", וקיבל תשובה נלהבת. מאז לא נשמע מהם קול.