הדי בן-עמר: הלוואי שהייתי מכור להרואין
הדי בן-עמר כותב בטור אישי על התמכרותו לקרמבו, תוך השוואה להתמכרות להרואין. הוא מתאר את טקס האכילה, את שתי האסכולות לגבי סדר האכילה, ומסביר מדוע ההתמכרות לקרמבו קשה יותר לטיפול. הטור משלב הומור וביקורת, ומסתיים בתיאור בוא הסתיו דרך הופעת הקרמבו בקלנסווה.
הדי בן-עמר, סופר וחבר קיבוץ יד חנה, כותב בטור אישי בזמן ישראל על התמכרותו לקרמבו. הוא פותח בתיאור תהליך הגמילה מהתמכרות, ומשווה את ההתמכרות לקרמבו להתמכרות להרואין, תוך שהוא מציין שלהתמכרות להרואין יש שיטות טיפול מוכרות, בעוד שההתמכרות לקרמבו אינה מוכרת למדע. בן-עמר מתאר בפירוט את טקס פתיחת האריזה ואכילת הקרמבו, תוך שהוא דן בשתי אסכולות: אכילת הביסקוויט תחילה או הקצף תחילה. הוא מציין כי הוא מעדיף להתחיל מהקצף, שכן הביסקוויט היבש מוחה את הטעם ומאפשר להתחיל מחדש. הטור מסתיים בתיאור האופן שבו הוא מזהה את בוא הסתיו – עם הופעת שמיניית הקרמבו הראשונה בקינג סטור בקלנסווה. הטור מלווה בקריאה לתמוך בעיתונות חופשית של זמן ישראל.