גיא עמוסי: לא מי מכה חזק יותר – מי יכול להחזיק מעמד
גיא עמוסי, אל״מ במילואים במערך ההגנה האווירית, מנתח את עימות איראן-ארה״ב במפרץ כמלחמת התשה. לטענתו, השאלה המכרעת אינה מי מכה חזק יותר, אלא מי יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. הוא משווה את השעונים המתקתקים של שני הצדדים: איראן, תחת לחץ כלכלי וסנקציות, נשענת על מורשת מלחמת איראן-עיראק; ארה״ב, מוגבלת במשאבים ובזירות נוספות. ישראל נדרשת להיערך לתרחישי התשה ולשמור על תיאום עם וושינגטון.
גיא עמוסי, אל״מ במילואים במערך ההגנה האווירית ודירקטור בחברות ביטחוניות, מנתח בטורו את העימות בין איראן לארצות הברית במפרץ הפרסי כמלחמת התשה. לטענתו, השאלה המכרעת אינה מי מכה חזק יותר, אלא מי יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. הוא משווה את השעונים המתקתקים של שני הצדדים: באיראן, אנשי 'המשמר הוותיק' שחזרו לעמדות מפתח נשענים על לקחי מלחמת איראן-עיראק, שבה איראן שרדה במשך שנים בתנאי נחיתות. עם זאת, מצבה הפנימי של איראן מורכב: לחץ כלכלי, סנקציות הפוגעות בייצוא נפט, פגיעה במסחר בנמל בנדר עבאס, ומחסור והתייקרות. השעון החשוב של טהרן הוא כמה זמן הציבור האיראני יהיה מוכן לשלם את המחיר. מנגד, לארה״ב יש משאבים מוגבלים, והיא אינה יכולה להתעלם מזירות אחרות כמו סין ורוסיה. מצר הורמוז הוא נקודת המפגש של שני השעונים: עבור ארה״ב, חופש השיט הוא אינטרס אסטרטגי; עבור איראן, האיום על עורק האנרגיה מעניק מנוף גדול. ישראל נדרשת לשמור על יכולת הגנה לאורך זמן, להיערך לזליגה לזירות נוספות, ולוודא תיאום הדוק עם וושינגטון. המאמר מסתיים בקביעה כי במלחמות התשה נבחנים הכלכלה, העורף, המלאים, הבריתות, הלכידות הפוליטית והסבלנות.