מתרח ועד היום: הדרכים הרבות שמובילות יהודים הביתה
משה טרגין טוען שהקשר היהודי לארץ ישראל הוא אינסטינקט עתיק, נטוע באלוהות, תוך שימוש בדמות המקראית תרח כציוני הראשון. הוא מתחקה אחר הלאומיות היהודית כתגובה לחילון של המאה ה-19, ומציג את הציונות החילונית כדחף אלוהי. הקטע מסתיים באנקדוטה אישית על עלייתה של אמו, שהונעה מאהבת משפחה.
במאמר דעה שפורסם בג'רוזלם פוסט ב-16 באוקטובר 2026, משה טרגין טוען שהקשר היהודי לארץ ישראל הוא אינסטינקט עתיק, נטוע באלוהות, שיכול להתעורר גם ללא אמונה דתית. הוא מצטט את הדמות המקראית תרח, אביו של אברהם, כציוני הראשון, שחש משיכה פנימית לארץ ללא ציווי אלוהי. המאמר עוקב אחר עליית הלאומיות היהודית במאה ה-19 כתגובה להיחלשות הדת המאורגנת ולהופעת אידיאולוגיות חילוניות, ומציג את הציונות החילונית כדחף אלוהי שהעיר מחדש קשר עתיק. טרגין מסיים באנקדוטה אישית על אמו, שעלתה לישראל בגיל מבוגר מתוך אהבת משפחה ולא מתוך אידיאולוגיה, וממחישה את 'הדרכים הרבות שמובילות הביתה'. הקטע הוא טיעון תיאולוגי והגותי, לא דיווח חדשותי.