מסדאם חוסיין לישראל: כיצד מלחמות איראן פיצלו אומה - ניתוח
ניתוח המשווה את תגובת איראן לפלישה העיראקית ב-1980, שאיחדה את האומה, עם תגובתה למלחמות 2025-2026 נגד ישראל וארה"ב, שחשפו פילוגים פנימיים עמוקים. המאמר מעמיד זה מול זה את אפקט ההתגייסות סביב הדגל של פלישת הקרקע של סדאם עם התגובה המקוטעת למערכות האוויריות, תוך ציון הפגנות, טבח וגרפיטי המודה למנהיגים זרים.
ניתוח מאת אלכס וינסטון בוחן כיצד מלחמות איראן איחדו ופיצלו לסירוגין את האומה. הפלישה העיראקית ב-1980 תחת סדאם חוסיין, שכללה כוחות קרקע וכיבוש, קירבה איראן פוסט-מהפכנית שבורה, ואיפשרה למשטר האייתוללה ח'ומייני לרתום פטריוטיזם ולגבש כוח. לעומת זאת, המערכות הצבאיות של 2025 ו-2026 של ארצות הברית וישראל, שבוצעו בעיקר מהאוויר נגד מטרות צבאיות וגרעיניות, חשפו סדקים פנימיים עמוקים. המאמר מציין שבניגוד למלחמת איראן-עיראק, שבה איראנים מכל הקשת הפוליטית התגייסו להגן על שטחם, התקיפות האחרונות הפיקו תיעוד של איראנים המודים למנהיגים זרים. גרפיטי בכארג' הקורא לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולראש הממשלה בנימין נתניהו הופיע במהלך המרד בינואר 2026, שהותיר לפי הערכות 40,000 הרוגים ביומיים. הניתוח ממסגר שינוי זה כתוצאה של כמעט חמישה עשורים של שלטון הרפובליקה האסלאמית, גלי מחאה רצופים, הידרדרות כלכלית ודיכוי אכזרי של התנגדות.