מהרס האדמה ועד דלדול החוות.. עזה מאבדת את סל המזון שלה
דו"ח סוקר את קריסת המגזר החקלאי בעזה לאחר המלחמה, שם יותר מ-90% מהקרקעות החקלאיות יצאו משירות, והייצור השנתי ירד מ-450,000 טון לפחות מ-30,000 טון. חקלאים מתמודדים עם עלויות ייצור גבוהות, מחסור באספקה וקושי בגישה לאדמותיהם, מה שמאיים על ביטחון המזון ועל פרנסת אלפי משפחות.
דו"ח מעיתון "פלסטין" מצייר תמונה עגומה של המגזר החקלאי בעזה לאחר כשלוש שנות מלחמה. הדו"ח נפתח בסיפורו של החקלאי אבו ראמי א-תבאן (בן 65), שנאלץ להפסיק לעבד את אדמתו בת חמשת הדונמים בשל עלויות ייצור גבוהות לחומרי הדברה, ניילון ומים, מה שהפך את הפעולה לבלתי כדאית כלכלית. המהנדס ניזאר אל-והידי, המנהל הכללי לשעבר של התכנון במשרד החקלאות בעזה, מזהיר מהמשך הקריסה, ומציין כי יותר מ-90% מהקרקעות החקלאיות יצאו משירות, והייצור השנתי ירד מכ-450,000 טון לפני המלחמה לפחות מ-30,000 טון כיום. המומחה הכלכלי מחמוד אל-עאף מאשר כי הירידה בייצור המקומי מאיימת על ביטחון המזון ומגבירה את תלותם של למעלה משני מיליון אזרחים בסיוע, ומזהיר כי כל הפסקה בזרימת הסיוע עלולה להוביל לרעב. הוא מדגיש כי כניסת סחורות אינה מפצה על אובדן הייצור המקומי, וכי התאוששות דורשת תוכנית פיתוח מקיפה הכוללת פינוי הריסות, שיקום קרקע ורשתות מים. הדו"ח מבוסס על הערכה של FAO ו-UNOSAT נכון ל-24 ביוני 2026, המראה כי רק 448 דונם של קרקע חקלאית זמינים ושלמים, כלומר 3% מהסך הכולל, ירידה של 25.5% מאוקטובר 2025. רפיח בראש האזורים הפגועים ביותר, עם חוסר גישה ל-97.2% מהקרקעות. מאג'ד שאהין, גורם בוועדת החירום החקלאית, מאשר כי התאוששות חקלאית היא השקעה בביטחון המזון ובחוסנו של העם הפלסטיני, ולא רק תגובה הומניטרית.