מתוך המלחמה: פנורמה אישית (4-4) — תיסיר מוחייסן
תיסיר מוחייסן מהרהר בהשפעת המלחמה על החברה הפלסטינית בעזה, תוך הדגשת תפקידם של ארגונים אזרחיים ויוזמות עממיות בהיעדר מוסדות מסורתיים. הוא מתאר את חווית העקירה והשפעתה על היחסים החברתיים, אך רואה גם הופעת צורות חדשות של סולידריות ושיתוף פעולה. המאמר מסתיים בסיפור ידידותו עם אדוארדו בלסינה מאורוגוואי ובהצעה לכתוב ספר משותף, תוך הדגשת חשיבות תיעוד הפרטים הקטנים כהתנגדות לשכחה.
במאמר אישי שכותרתו 'מתוך המלחמה: פנורמה אישית (4-4),' הסופר תיסיר מוחייסן מהרהר בהשפעת המלחמה על החברה הפלסטינית בעזה. הוא מתאר כיצד ארגונים אזרחיים ויוזמות עממיות מילאו תפקיד חיוני בהיעדר שחקנים מסורתיים, תוך הדגשת חשיבות ההתארגנות העצמית ובניית האמון כחלק ממאבק ההישרדות. הכותב עובר לחווית העקירה, ומצביע על לחצים שהובילו למתיחות ביחסים החברתיים ולהופעת 'מלחמת כולם בכולם' באזורים מסוימים, תוך ניצול פירוק החברה על ידי הכיבוש. אך הוא רואה גם היבטים חיוביים, כמו חזרת העזרה ההדדית והסולידריות, פתיחת בתים לעקורים והופעת מטבחים עממיים וועדות הגנה. הוא רואה בביטויים אלה גרעין לתנועה קהילתית המסוגלת להגן על אנשים. הכותב מקשר בין חוויתו האישית כעקור לבין ניסיונו המקצועי בעבודה האזרחית, תוך הדגשה שעבודה הומניטרית חייבת לחרוג מתגובה חומרית כדי לכלול בנייה מחדש של יחסים ואמון. הוא מסכם שהשלום החברתי הוא חלק מהחוסן, ושהגנה על החברה מפני התפרקות אינה פחותה חשובה מאבטחת מזון. המאמר מסתיים בסיפור ידידותו עם אדוארדו בלסינה מאורוגוואי, שהחלה בשנת 2003 במהלך תוכנית אמריקאית על חקלאות, והתפתחה במהלך המלחמה לתקשורת יומית ולהצעה לכתוב ספר משותף. הכותב רואה בתיעוד הפרטים הקטנים מעשה של התנגדות לשכחה וניסיון למנוע ממכונת המלחמה לכתוב את הסיפור האחרון.