במשך שנתיים לא ידעתי אם תהיה לי הזכות לחיות את החיים האלה | בר קופרשטיין

בר קופרשטיין, ששב משנתיים בשבי חמאס בעזה, כותב טור אישי שנה לאחר שחרורו. הוא מתאר את הקושי להאמין ברגע השחרור, את ההתמודדות עם החיים החדשים, ואת התקווה שבבניית עתיד. לצד האהבה והמפגשים המרגשים, הוא מבקש לעצמו גם ימים רגילים, עבודה, וטעויות.

בר קופרשטיין, ששב משנתיים בשבי חמאס בעזה, כותב טור אישי שנה לאחר שחרורו. הוא מתאר את רגע השחרור, את הקושי להאמין בו, ואת התחושה כשהעולם שהיה רחוק ממנו הפך שוב להיות סביבו. בשנה שחלפה, הכיר את ליאה, התאהב, ועבר לגור איתה. הוא מתאר את התקווה שבידיעה שהחיים יכולים להביא טוב שלא ידע לדמיין. לצד האהבה והמפגשים המרגשים עם אנשים שהתפללו עליו, הוא מבקש לעצמו גם ימים רגילים, עבודה, וטעויות. הוא כותב על הרצון להכיר את העולם, לאהוב, לטעות ולהחליט מחדש. הוא מודה לקדוש ברוך הוא על חיים שיש בהם הרבה מעבר למה שיכול היה לבקש בשבי. שנה אחרי שחזר, הוא מבין שהעתיד שהיה אז רק תקווה כבר התחיל.