למען אליקים ליבמן הי"ד: מהפכת החינוך היהודי חייבת להתחיל
אבי מעוז טוען כי תגובת השמאל לריקוד עם ספר תורה בנובה אינה נובעת משנאה אלא מבורות יהודית, שנוצרה בשל הזנחת החינוך היהודי במערכת הממלכתית. הוא מציג חמישה צעדים מעשיים לשינוי, ומבקר את הממשלה על כך שלא נתנה לזהות היהודית בעל בית אמיתי במשרד החינוך.
אבי מעוז, חבר מפלגת נעם, כותב על תגובת השמאל לריקוד עם ספר תורה במתחם הנובה בליל הושענא רבה, יום השנה השלישי לטבח. הוא טוען כי התגובה, שכינתה זאת "ביזוי חללים", אינה נובעת משנאה אלא מבורות: ילדים שגדלו בחינוך הממלכתי לא מזהים את ספר התורה כירושה שלהם, אלא כסמל של מחנה דתי. מעוז מאשים את הימין עצמו בהזנחת החינוך היהודי לרוב ילדי ישראל, תוך בניית מוסדות נפרדים למגזר שלו. הוא מצטט נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לפיהם תרבות יהודית-ישראלית זוכה לחמש שעות שבועיות לכל היותר בבית הספר היסודי, וחמש שעות נוספות בחטיבת הביניים, כאשר המקצוע מוגדר כחובה אך בפועל אינו נאכף. מעוז מציע חמישה צעדים מעשיים: כתובת אחת עם סמכות על תוכניות הלימודים, מעמד חד-משמעי למקצוע, מדד לאומי במורשת, מסלול הכשרה ייעודי למורים, ושקיפות על תכניות חוץ. הוא מדגיש כי מדובר בחינוך לזהות, לא בכפייה דתית, ומסיים בסיפורו של אליקים ליבמן, בנו של חברו, שנפל בנובה לאחר שטיפל בפצועים.