פסטיבל הפסילות: ההצגה הפוליטית הכי מיותרת בדרך לקלפי
מאמר פרשנות הטוען כי תקופת הפסילות של מועמדים ורשימות לקראת הבחירות היא הצגה פוליטית מיותרת. הכותב מסביר כי כמעט אף פסילה לא מחזיקה מעמד בבג"ץ, וכי מטרת העתירות היא לייצר כותרות רגעיות ולהחזיר את השיח נגד בג"ץ למרכז, במקום לדון בנושאים מהותיים כמו הבידוד הבינלאומי או תחקיר 'הארץ'. הוא קורא לציבור לשתוק ולא להדהד את ההצגה.
מאמר פרשנות מאת מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן, המתאר את תקופת הפסילות של מועמדים ורשימות לקראת הבחירות לכנסת כ"הצגה הפוליטית הכי מיותרת". הכותב מסביר את המנגנון החוקי: סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת מאפשר לפסול מועמדים השוללים את קיומה של ישראל כיהודית ודמוקרטית, מסיתים לגזענות או תומכים במאבק מזוין, אך נדרשות ראיות ממשיות. הוא מציין כי ההיסטוריה מוכיחה שכמעט כל הפסילות מתבטלות בבג"ץ, למעט מקרים חריגים כמו מאיר כהנא ב-1988. נכון לכתיבת המאמר, הוגשו שתי עתירות: אחת של בן גביר לפסול את מנסור עבאס ורשימת רע"ם, ואחת של "מטה צדק לעמירם" לפסול את יורם כהן. הכותב טוען כי מטרת העתירות היא כפולה: לייצר כותרות רגעיות, ולהחזיר את השיח נגד בג"ץ למרכז השיח הציבורי במקום לדון בנושאים מהותיים. הוא קורא לציבור לשתוק ולא להדהד את ההצגה.