הבחירות הן חומר בלתי נדלה לקומדיה
טור תרבות הבוחן כיצד מערכות בחירות משמשות חומר גלם בלתי נדלה לקומדיה, דרך ניתוח סרטים וסדרות כמו 'הקרב על הוועד', 'בחירות או לא להיות' ו'מחלקת גנים ונוף'. הכותב מצביע על האלמנטים הקומיים הטמונים במאבק על כוח, הפער בין תדמית למציאות, והניסיון למצוא חן בעיני הבוחרים.
טור תרבות בגלובס בוחן כיצד מערכות בחירות משמשות חומר גלם בלתי נדלה לקומדיה, דרך ניתוח של סרטים וסדרות. הכותב, אפי ליפשיץ, מצביע על האלמנט הקומי הטמון בעצם הרעיון של בחירות: הצורך של מועמדים להציג עצמם כיוצאי דופן וגם 'בדיוק כמונו', לחזר אחרי זרים תוך הפגנת ביטחון, והפער בין האופן שבו הם רואים את עצמם לבין האופן שבו הם נתפסים. הכתבה סוקרת את 'הקרב על הוועד' (1986) של הגשש החיוור, שבו מאבק על ראשות ועד הבית מוצג כמערכה דמוקרטית; את 'בחירות או לא להיות' (1999), שבו המורה האחראי על הבחירות מנסה לזייף תוצאות; ואת 'נפוליאון דינמיט' ו'מחלקת גנים ונוף', שמדגימים כיצד כישורי הקסם והבידור גוברים על כישורי ההנהגה. ד"ר שי גלבר, מומחה להומור יישומי, מצוטט בהקשר של הפרדוקס של דאגלס אדמס, לפיו מי שמסוגל להביא עצמו לנשיאות הוא אולי האחרון שראוי לתפקיד. הטור מסתיים בהרהור על כך שהדמוקרטיה הפכה את המאבק על השלטון לתחרות פומבית, אך עדיין מדובר בעניין רציני.