ד"ר עופר חן: המיעוט הערבי וגבולות הדמוקרטיה הישראלית

ד״ר עופר חן טוען כי יחסה של ישראל למיעוט הערבי הוא מבחן עליון לדמוקרטיה הישראלית. הוא מצטט דוחות מבקר המדינה על אפליה מתמשכת, ומשווה בין ניסיונות הפסילה של רע״ם ובל״ד לבין הלגיטימציה הניתנת לפוליטיקאים ימנים המביעים עמדות גזעניות. חן קובע כי ישראל היא 'דמוקרטיה חלולה' כאשר קולות המיעוט נספרים אך אינם משפיעים על הרכבת הממשלה.

ד"ר עופר חן טוען במאמרו כי יחסה של ישראל למיעוט הערבי הוא מבחן עליון לדמוקרטיה הישראלית. הוא מצטט את ג'ון סטיוארט מיל ואת יהודה לייב מאגנס כדי לבסס את הטענה שייצוג מיעוטים הוא מרכיב מהותי בדמוקרטיה שוויונית. חן מצביע על דוחות מבקר המדינה המעידים על אפליה מתמשכת בתחומי תעסוקה, ייצוג בשירות הציבורי, עוני, תכנון ובנייה והקצאות תקציביות. הוא מתאר את ניסיונות הפסילה של מפלגות רע"ם ובל"ד בבחירות 2026, ואת החלטת בית המשפט העליון להכשירן. חן משווה זאת ללגיטימציה הניתנת לפוליטיקאים כמו יוסף חדאד, משה פייגלין, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שלדבריו מביעים עמדות גזעניות או תומכים בהגירה. הוא טוען כי קיים פער בין דמוקרטיה שוויונית ל'דמוקרטיה חלולה', שבה קולות המיעוט נספרים אך אינם משפיעים על הרכבת הממשלה.

ד"ר עופר חן: המיעוט הערבי וגבולות הדמוקרטיה הישראלית