האם השארת מורשת עוזרת לנו להתמודד עם תמותה? מחקר ישראלי בוחן קשר לבריאות הנפש

מחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים בקרב 3,000 יהודים ישראלים מצא שאנשים שהאמינו שיזכרו אותם לאחר המוות דיווחו על בריאות נפשית טובה יותר, שימוש נמוך יותר בחומרים ממכרים ופחות התנהגויות ממכרות. המחקר, שפורסם בכתב העת הבינלאומי לבריאות נפש והתמכרות, בחן אלמוות סמלי ואת הקשר שלו להתמודדות עם תמותה.

מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בירושלים (HUJI) שכלל 3,000 יהודים ישראלים מצא שאנשים שהאמינו שיזכרו אותם לאחר המוות נטו לדווח על בריאות נפשית טובה יותר, תחושת משמעות חזקה יותר, ורמות נמוכות יותר של שימוש בעייתי בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות. המחקר, בהובלת ד"ר אורי ליפשין, פרופ' מריו מיקולינסר וד"ר דבורה שמואלביץ מהמרכז הישראלי להתמכרות ובריאות הנפש (ICAMH) ומחלקת הפסיכולוגיה של HUJI, פורסם בכתב העת הבינלאומי לבריאות נפש והתמכרות. הוא בחן את המושג אלמוות סמלי – התחושה שחלק מהאני ממשיך דרך מערכות יחסים, הישגים או מורשת. משתתפים שהאמינו יותר שיזכרו אותם דיווחו על הערכה עצמית גבוהה יותר, תמיכה חברתית ומשמעות בחיים, יחד עם פחות תסמינים של דיכאון, חרדה, PTSD, בעיות שינה וקשיים בוויסות רגשי. הדפוס התקיים גם בהתנהגויות ממכרות כולל שימוש בעייתי באלכוהול, קנאביס ותרופות מרשם, וכן הימורים, משחקי מחשב, פורנוגרפיה ושימוש במדיה חברתית. המחקר נערך בפברואר 2025 במהלך מבצע חרבות ברזל. ליפשין ציין שחיזוק תחושת המטרה והתרומה החברתית של אנשים עשוי להפוך לחלק ממניעה או טיפול בהתמכרות, אך יש צורך במחקרים מבוקרים.