קואליציית היריבים: קונצנזוס אליטות וכפיפות הלגיטימיות בזירה הפלסטינית לפני בחירות 2026

ניתוח פוליטי תאורטי של קואליציית בחירות הכוללת את חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הזרם של מוחמד דחלאן והזרם הרפורמיסטי בפתח, לקראת הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית המתוכננות ל-2026. המאמר דן בקונצנזוס השברירי בין היריבים ההיסטוריים ובכפיפות הלגיטימיות הבינלאומית בין תמיכה מוסדית באבו מאזן לבין השארת דחלאן כאופציה חלופית.

ב-26 בספטמבר 2026, ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית פתחה את ההרשמה למועמדות למועצה המחוקקת לאחר שני עשורים של קיפאון בחירות. אך המאמר רואה באירוע המשמעותי יותר את ההתגבשות המהירה של קואליציה המאחדת את חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הזרם הרפורמיסטי של פתח בראשות מוחמד דחלאן, והמפגש הלאומי הדמוקרטי בראשות נאצר אל-קודווה. הקואליציה מכנסת צדדים שעד לאחרונה היו בתעלות אידיאולוגיות, ביטחוניות ופוליטיות מנוגדות. המאמר מנתח שינוי זה באמצעות שתי תאוריות: הראשונה היא תאוריית הדמוקרטיה הקונצנזואלית של ארנד לייפהארט, הרואה בקואליציה הגדולה הזמנית כמי שמאפשרת חלוקת ייצוג יחסי בתוך רשימה סגורה, תוך שמירה על המבנה הארגוני, הביטחוני והאידיאולוגי העצמאי של כל גוש. השנייה היא תאוריית תחלופת האליטות, שבה דחלאן - שהודח מעזה ב-2007 ובנה מחדש את השפעתו מבחוץ באמצעות רשתות קשרים אמירתיות-ישראליות-אמריקאיות - מייצג "אליטה שועלית" המעדיפה תמרון פוליטי ובריתות גמישות. בציר השני, המאמר דן בכפיפות הלגיטימיות הבינלאומית: תמיכה מערבית באבו מאזן ובמוסדות הרשות כהשקעה בלגיטימיות חוקית-רציונלית, תוך השארת דחלאן כאופציית גיבוי באמצעות מה שהכותב מכנה "לגיטימיות פונקציונלית-ביצועית" המבוססת על יכולת משוערת להשיג הישגים בשטח. המאמר משתמש בתאוריית השליחות כדי להסביר כיצד שחקנים בינלאומיים ואזוריים פועלים כעיקרון המחפש יציבות המשרתת את האינטרסים שלו, ללא מחויבות בלעדית לשליח אחד.