תחתית החבית: בפוליטיקה הישראלית אין קווים אדומים

עוז בן נון טוען כי פרשת שיקלי-שפירא חושפת תופעה שבה נציגי ציבור מסתתרים מאחורי העם כדי לחמוק מאחריות למעשים בזויים. הוא מנתח דפוס פופוליסטי שבו המנהיג מציג עצמו והעם כישות אחת, וקובע כי הקיפאון הפוליטי בישראל הוא פרסונלי ולא אידאולוגי.

עוז בן נון טוען כי בפוליטיקה הישראלית אין קווים אדומים, ומצביע על פרשת שיקלי-שפירא כדוגמה לתופעה חמורה: שימוש בשכול של אם שכולה, חברת כנסת באופוזיציה, ככלי ניגוח פוליטי. השר עמיחי שיקלי הודה ששלח טקסט מבזה, והצדיק זאת ברצון להראות "מה מרגיש המחנה הלאומי". בן נון מנתח דפוס שבו נציגי ציבור מסתתרים מאחורי גבו של העם כדי לחמוק מאחריות, ומביא כדוגמאות את אריה דרעי, שהפך ביקורת אישית לביקורת על הציבור הספרדי, ובנימין נתניהו, שיוצר מצב שבו ביקורת עליו ממוסגרת כהחרמת ציבור בוחריו. הכותב מצטט את חוקר מדע המדינה יאן-ורנר מילר, המנתח טשטוש זה כבסיס לפופוליזם. המסקנה: הקיפאון הפוליטי בישראל הוא פרסונלי, לא אידאולוגי.

תחתית החבית: בפוליטיקה הישראלית אין קווים אדומים