מאחורי מחיאות הכפיים ל"נז"א": השאלות שלא קיבלו תשובה | יהודה רחנייב

מאמר דעה של יהודה רחנייב המבקר את הסרט התיעודי "נז"א" של יובל אברהם ורחל שור. הכותב טוען שהסרט משתמש במדיום הקולנועי כדי לייצר זעזוע ולזכות בהכרה בינלאומית במקום להתבסס על עובדות ניתנות לבדיקה, מסמכים ועדויות גלויות. לדבריו, הפגם המרכזי הוא שהפרובוקציה דוחקת את הבירור הענייני, והסרט דורש מהצופה לקבל טענות כעובדה מוגמרת ללא תשתית ביקורתית.

מאמר דעה של יהודה רחנייב במעריב, המבקר בחריפות את הסרט התיעודי "נז"א" של יובל אברהם ורחל שור. הכותב טוען שהסרט, שזכה להכרה בינלאומית בפסטיבל ונציה, משתמש במדיום הקולנועי כדי לייצר זעזוע ולזכות בהכרה במקום להתמודד באמת עם המציאות. רחנייב מבקר את היעדר התשתית העובדתית: הסרט אינו מתבסס על מסמכים, ראיות ועדויות של אנשים המוכנים לעמוד מאחורי דבריהם בפנים גלויות, אלא על מקורות אנונימיים. לדבריו, הפגם המרכזי אינו עצם הביקורת על ישראל או צה"ל, אלא שהפרובוקציה דוחקת את הבירור הענייני. הכותב קובע שקולנוע תיעודי חייב להעניק לצופה עובדות וראיות שיאפשרו לו לחשוב ולהסיק מסקנות בעצמו, וכי בהיעדר בסיס זה, מה שנשאר הוא פרובוקציה ריקה.