הימנעות מדעת היא לא הדרך | גיא ינאי
מחקר שנערך בישראל ובירדן מצא כי יהודים וערבים נמנעים מלקרוא על קורבנות הצד השני, אך חשיפה למידע משנה עמדות ומגבירה אמפתיה. הטור טוען כי אין לחסום את הסרט "נז"א" בישראל, אלא לראות, לבדוק ולהתווכח, שכן הימנעות מדעת מאפשרת הכחשה.
גיא ינאי טוען בטורו כי הימנעות מקריאה על קורבנות הצד השני בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא תופעה רחבה ומזיקה. הוא מצטט מחקר שערך באביב 2024 עם משה שעיו ורועי לוי, בו הוצע כסף לישראלים וירדנים תמורת קריאת חדשות על המלחמה. המחקר גילה כי משתתפים דרשו תשלום גבוה בכ-40% כדי לקרוא על קורבנות הצד השני, ושיעור הנמנעים לחלוטין קפץ פי חמישה. ינאי מציין כי פערי הידע חריפים: רק 10% מהפלסטינים האמינו שחמאס טבח באזרחים ישראלים, ורק כשליש מהישראלים הכירו בכך שאלפי ילדים עזתים נהרגו. הוא מייחס חלק מהאחריות לתקשורת, אך מדגיש שעיתונים מסחריים משרתים את קהל הקוראים שלהם. עם זאת, הוא מצביע על אופטימיות: חשיפה לסיפורים על הצד השני העלתה את שיעור המכירים בקורבנות תמימים בכמעט 30% ואת האמפתיה בשיעור גבוה עוד יותר. ינאי מסיק כי אסור לחסום את הסרט "נז"א" בישראל, שכן סרט חסום אינו מופרך אלא זוכה בהילה, וקורא לציבור לראות, לבדוק ולהתווכח במקום להימנע.