הערבים שותפים רק כשזקוקים לקולות שלהם
ראויה חנדקולו טוענת במאמר דעה כי המחנה הפוליטי המכנה עצמו ליברלי מדבר על שוויון אך ממהר להציב גבולות כשמדובר בשותפות עם המפלגות הערביות. לדבריה, כלפי פוליטיקאים יהודים מופעל מבחן תועלת פוליטית וכלפי ערבים מבחן טוהר אידיאולוגי, והיא מכנה זאת צביעות.
ראויה חנדקולו טוענת במאמר דעה כי המחנה הפוליטי המכנה עצמו "ליברלי" ו"דמוקרטי" מדבר על שוויון ושינוי, אך ממהר להציב גבולות כשמדובר בשותפות עם המפלגות הערביות. לדבריה, נשמעות הצהרות על כך שלא תוקם ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות, כאילו השותפות איתן היא פגם. היא משווה בין היחס לאביגדור ליברמן, שנחשב לשותף לגיטימי במחנה השינוי, לבין היחס למפלגות הערביות הנתפסות כ"בעיה". חנדקולו מציינת כי כלפי פוליטיקאים יהודים מופעל מבחן של תועלת פוליטית, וכלפי פוליטיקאים ערבים – מבחן של טוהר אידיאולוגי, ומכנה זאת צביעות. היא מזכירה את ניסיון רע"ם בקואליציה הקודמת כנקודת מפנה, ואת הצהרת "רשת הביטחון" של פרופ' יוסף ג'בארין כעדות לשינוי. הכתבה מבקרת את מפלגת הדמוקרטים על התנהלותה סביב פרשת סאמי אבו שחאדה, ומפנה שאלה למפגינים נגד ההפיכה המשטרית על היעדרם מהפגנות נגד הריסת בתים ואלימות משטרתית. חנדקולו קוראת לאזרחים הערבים לצאת להצביע בהמוניהם ולממש את כוחם האזרחי, ולמפלגות הערביות לבגרות ואחריות. היא מסכמת כי החלפת ממשלה אינה בהכרח שינוי עמוק, וכי המבחן האמיתי של המחנה הליברלי יהיה ביום שאחרי הבחירות.