פצצה אווירית שמוצאת מטרה ללא GPS: איך המלחמה שינתה את חיל האוויר הישראלי

מאז תחילת המלחמה הגדיל חיל האוויר הישראלי את מספר התחמושת המדויקת לגיחה מארבע ל-16, הודות להאצת הכנסת SPICE 250 לשירות. המאמר מתאר את האבולוציה של משפחת פצצות האוויר המונחות SPICE של רפאל, טכנולוגיית ההנחיה האלקטרו-אופטית שלהן, היכולת לפעול תחת שיבוש GPS ופונקציות זיהוי מטרות אוטומטיות מבוססות בינה מלאכותית.

מאז תחילת המלחמה הגדיל חיל האוויר הישראלי באופן חד את מספר התחמושת המדויקת שמטוס יחיד יכול להפעיל בגיחה אחת, מארבע ל-16. הדבר התאפשר הודות להאצת הכנסת SPICE 250 לשירות, הדגם הקטן ביותר במשפחת תחמושת האוויר המונחת SPICE של רפאל (RAFAEL). תהליך הפיתוח, הניסויים והכשרת הצוותים הואץ במהלך הלחימה, ורפאל קיבלה דרישה לשלש את קצב הייצור. SPICE 250, המוכרת בחיל האוויר כ"ברד קטן", היא תחמושת מלאה במשקל כ-125 ק"ג עם טווח של עד 100 ק"מ. על מתלה אחד ניתן למקם ארבע תחמושות כאלה. המשפחה מבוססת על טכנולוגיית הנחיה אלקטרו-אופטית: מצלמה בחזית התחמושת מצלמת את השטח, ואלגוריתם משווה בזמן אמת את התמונה לצילום המטרה שהועלה לפני הגיחה. זה מאפשר ל-SPICE לפעול באזורים שבהם אותות GPS משובשים. המאמר עוקב אחר האבולוציה של המשפחה: מערכה שהפכה פצצת Mk-84 רגילה לפצצת דאייה (1999) ועד SPICE 250 עם זיהוי מטרות אוטומטי מבוסס בינה מלאכותית ולמידה עמוקה (2019). המערכת יכולה לזהות עצמים נעים, וערוץ תקשורת דו-כיווני מאפשר לעדכן את המשימה במהלך הטיסה. משפחת SPICE נמצאת בשימוש לא רק בישראל: ב-2019 חתמו רפאל ו-Lockheed Martin על הסכם לשיווק משותף בארה"ב. השלב הבא היה SPICE 250 ER עם מנוע קטן המגדיל את הטווח.