הפרויקט של כולנו: לאמץ פנים, צחוק וחלום של אלו שאינם | שיר לי גולן

שיר לי גולן קוראת לציבור לאמץ את זכרם של חללי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, תוך תיאור הזוועות והכאב הקולקטיבי. המאמר מדגיש את החובה המוסרית לזכור ולהזכיר את הנרצחים והנופלים, ולסייע למשפחות השכולות לשאת בנטל הזיכרון.

שיר לי גולן כותבת טור אישי נרגש על הזיכרון הקולקטיבי של 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. היא מתארת את הרגעים הקשים של אותו בוקר: האזעקות, הבלבול, הסרטונים המזעזעים בטלגרם ובפייסבוק של ילדים בפיג'מה נחטפים, חיילים צעירים מדממים, ומבלים שניסו להימלט ממרצחים. היא מזכירה את תחושת התדהמה מהתאיינות המדינה. גולן מבדילה בין 'בני המזל' שלא איבדו אישית איש מהנרצחים לבין המשפחות השכולות, וקובעת כי חובתם של הראשונים היא לסייע לאחרונים לשאת בנטל הזיכרון. היא קוראת לכל אחד לאמץ שם אחד של חלל, ללמוד את סיפורו ולזכור את פניו, צחוקו וחלומותיו. המאמר מסתיים בקריאה לזכור את החללים בשמחת תורה, בכ"ד בתשרי (יום הזיכרון הלאומי) וב-7 באוקטובר, ולזכור את כאב האלמנות, היתומים וההורים.