זדורוב אולי זוכה - אבל המערכת עדיין מסרבת להודות בטעות | משה כהן אליה

מאמר דעה של משה כהן-אליה הטוען כי זיכויו של רומן זדורוב אינו מוביל להכרה מוסדית בטעות, אלא חושף תרבות ארגונית של הגנה על יוקרה ונרטיבים בפרקליטות ובבית המשפט העליון. המאמר מצטט את פרשת ד"ר מאיה פורמן, התערבות הפרקליטות בתצהיר ד"ר חן קוגל, וביקורת השופטת הילה גרסטל, כדוגמאות להתנהלות מוסדית המגנה על עצמה במקום לחבק ספק.

מאמר דעה מאת משה כהן-אליה, המתפרסם במעריב בעקבות זיכויו של רומן זדורוב, טוען כי המערכת המשפטית הישראלית מסרבת להודות בטעות ומגינה על יוקרתה. המאמר מצביע על תרבות ארגונית של "דיפ סטייט" הפועלת באופן בנאלי ומסוכן: מוסדות חזקים סוגרים שורות סביב החלטותיהם, מגינים על הנרטיב שכבר מכרו לציבור, ומפתחים עוינות כלפי מי שמערער על הקונספציה. כדוגמה מרכזית מובאת פרשת ד"ר מאיה פורמן, מומחית לרפואה משפטית שמסרה חוות דעת שלא התאימה לעמדת הפרקליטות בתיק זדורוב, ולאחר שנבחרה לתפקיד בכיר, פרקליט המדינה שי ניצן ביקש לבחון מחדש את מינויה. עוד מצוין כי נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, קבעה שנפל פגם בדרישה לשנות תצהיר חתום של ד"ר חן קוגל. המאמר מתייחס גם לפסק דין של בית המשפט העליון מ-2015, שבו השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל דחו את ערעור זדורוב, בעוד יורם דנציגר סבר שיש לזכותו מחמת הספק. היחס לדנציגר מוצג כדוגמה נוספת לדיכוי חריגה מהקונספציה. המאמר מסכם כי הטכנולוגיה החשובה ביותר שחסרה למערכת היא ענווה.

זדורוב אולי זוכה - אבל המערכת עדיין מסרבת להודות בטעות | משה כהן אליה