לאיזה תורן נקשר את עצמנו? - דעה
ג'פרי קאהן משתמש במיתוס של אודיסאוס והסירנות כאלגוריה לאתגרים הפוליטיים והביטחוניים של ישראל, תוך התייחסות לעיבוד הקולנועי של כריסטופר נולן משנת 2026. הוא מזהיר מפני הפיתוי של פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, ומצטט את נסיעתו האחרונה של נתניהו לוושינגטון ואת האיומים המתמשכים מאיראן, חמאס, חיזבאללה והחות'ים. קאהן טוען שהישראלים לא יכולים להתעלם מהמציאות וחייבים לבחור 'תורן'—אמונה, השקפת עולם פוליטית, משפחה, ציונות או תקווה—שידריך אותם במים מסוכנים.
במאמר דעה זה, ג'פרי קאהן מהרהר בעיבוד הקולנועי של כריסטופר נולן משנת 2026 ל'אודיסיאה', ומשתמש במיתוס הסירנות כמטאפורה לאתגרים הפוליטיים והביטחוניים הנוכחיים של ישראל. הוא מתאר כיצד אודיסאוס, שצפה את שיריהן הבלתי ניתנים לעמידה של הסירנות, קשר את עצמו לתורן כדי לעמוד בפיתוי, ומקביל זאת לישראל, שעומדת בפני 'ים של סירנות'—הפתרונות המפתים אך הפשטניים שמציעים פוליטיקאים ופרשנים. קאהן מציין שראש הממשלה בנימין נתניהו טס לאחרונה לוושינגטון כדי לדון באיראן, הפסקות אש, שאיפות גרעיניות וחוסר יציבות אזורי, בעוד איומים מטילים איראניים, חמאס, חיזבאללה והחות'ים נמשכים. הוא טוען שהישראלים לא יכולים פשוט 'לשים שעווה באוזניים' ולהתעלם מהמציאות, שכן בניהם ובנותיהם משרתים בצה"ל ואזעקות טילים הם מציאות יומיומית. במקום זאת, כל ישראלי חייב לבחור 'תורן' לקשור אליו את עצמו—בין אם אמונה, השקפת עולם פוליטית, משפחה, ציונות או תקווה. המאמר מזהיר שהסכנות הגדולות ביותר מגיעות לעתים קרובות מחופשות לוודאות ותשובות פשוטות, ומסיים בשאלה איזה תורן יבחרו הקוראים, שכן העתיד הקולקטיבי תלוי בבחירות אלה.