כשהימין מנצח - וההגמוניה מסרבת להפסיד | אל"מ אמיר נוי
מאמר דעה מאת אל"מ (מיל') אמיר נוי הטוען כי המאבק הפוליטי בישראל עבר מדיון על מדיניות למאבק על עצם הלגיטימיות של שלטון הימין. הכותב מזהיר מפני שימוש במונח "דיקטטורה" לתיאור ממשלה נבחרת, חדירת הפוליטיקה לצבא, והסכנה שצד אחד יגיע למסקנה שהצד השני אינו רשאי לנצח. המאמר מתייחס גם ל-7 באוקטובר ככשל רב-מערכתי ושואל האם היו גורמים שסייעו לאויב.
מאמר דעה מאת אל"מ (מיל') אמיר נוי, המתפרסם במעריב, טוען כי המאבק הפוליטי בישראל אינו עוד על מדיניות, אלא על השאלה מי רשאי להגדיר את גבולות הלגיטימיות של המדינה. הכותב מבחין בין שתי אליטות: הממשלה הנבחרת מול מוקדי כוח מוסדיים (משפט, תקשורת, אקדמיה, ביטחון) שהשפעתם אינה תלויה בתוצאות הבחירות. הוא טוען כי מאז המהפך של 1977, הימין אומנם זכה בשלטון הפוליטי, אך האליטות הוותיקות שמרו על עמדות השפעה. הסכנה, לדבריו, מתחילה כשמוסדות אלה רואים בעצמם מגן מפני הכרעת הציבור. המאמר מזהיר מפני דה-לגיטימציה של הימין, תוך שימוש במונח "דיקטטורה" כנשק פוליטי, ומזהיר מפני חדירת הפוליטיקה לצבא. הכותב מתייחס ל-7 באוקטובר ככשל רב-מערכתי ושואל האם היו גורמים שסייעו לאויב, תוך שהוא מדגיש שאין בסיס פומבי מספיק לקבוע קונספירציה, אך גם אין הצדקה לסגור את האפשרות. המסקנה: הסכנה האמיתית היא לא האויב מבחוץ, אלא היום שבו הישראלים יתחילו לראות זה בזה את האויב.